מרטינז נ' משרד הפנים

החלטה

בשלב זה אני מפסיקה כל טיעון שנוגע לעתירה גופה, שהרי העותרת חוזרת בה מן העתירה לאור קבלת הסעד המבוקש בה ועל כן אשמע טיעונים רק לעניין ההוצאות.

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"א, 13/09/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

החלטה

עו"ד חלד מעלה טיעונים עובדתיים שאינם עולים מן החומר המצוי בפני ואני חוזרת על החלטתי דלעיל.

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תשע"א, 13/09/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

פסק דין

העותרת, תושבת זמנית בישראל למעלה מעשר שנים. העותרת היתה נשואה לאזרח ישראל שהלך לעולמו בסמוך להגשת העתירה והחלה בתהליך ההדרגתי לקבלת תושבות קבע בישראל עוד בטרם הלך בעלה לעולמו. מסיבות כלשהן, שאין כאן המקום לפרטן, לא אושרה לעותרת תושבות קבע בישראל על אף שחלפו ועברו קרוב לחמש שנים מאז הסתיים התהליך ההדרגתי.

בטרם הגשת העתירה, פנתה העותרת פעמים מספר למשיב ולוועדות השונות שלו, כדי שעניינה יוסדר, אולם הדברים לא באו לידי פתרונם. לפיכך, הגישה העותרת ביום 21/4/2009, עתירה זו להענקת אזרחות קבע בארץ.

במהלך הדיון בעתירה הועבר עניינה שנית להחלטתו של מנכ"ל רשות ההגירה, ולאחר שבקשתה שנדונה בפניו נדחתה, הגיש בא כוחה של העותרת בקשה להגשת עתירה מתוקנת, בקשה אשר נעתרה. כפועל יוצא מכך, היה על המשיב להגיש תגובה מתוקנת. עוד בטרם הוגשה התגובה המתוקנת, ובטרם נערך דיון לגופה של העתירה, התקבלה בלשכתי, ביום 29/8/2010, הודעה מוסכמת מטעם בעלי הדין, חתומה על ידי ב"כ המשיב, לפיה "במהלך הכנתו של כתב התשובה לעתירה דנן, התגלו בפני המשיב עובדות ומסמכים חדשים אשר לא היו ידועים לו. לאחר בחינת הדברים מחדש, החליט המשיב להיעתר לסעד המבוקש ע"י העותרת, וליתן לה תושבות קבע בישראל...". יחד עם זאת, הודיעה ב"כ המשיב כי הצדדים חלוקים ביניהם לעניין ההוצאות.

ב"כ העותרת טוען, כי ההיעתרות לעתירה היתה פועל יוצא של הגשת העתירה, שהרי כל בקשותיה הקודמות של העותרת נדחו, לרבות זו אשר הוגשה למשיב במהלך העתירה גופה. רק בעת הכנת התשובה המתוקנת לעתירה, התברר כי קיים מסמך אשר הביא למעשה למתן הסעד שהתבקש על ידי העותרת. לפיכך, ועל יסוד הקריטריונים עליהם הסתמך ביהמ"ש העליון בבג"צ 842/93 פד"י מח(4) 218, קרי על ביהמ"ש לשום לנגד עיניו לעניין פסיקת ההוצאות אם היה צידוק בהגשת העתירה, האם מיצה העותר את כל האפשרויות הפתוחות בפניו בטרם הגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת והאם עצם הגשת העתירה הוא שהניע את המשיב לחזור בו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בביהמ"ש. לטעמו של ב"כ העותרת, התמלאו כל הקריטריונים האמורים ועל כן זכאי הוא להוצאותיו, מה גם שהוגשו כבר בקשות ועתירות רבות בטרם הוגשה עתירה זו ובכך נגרם לעותרת חסרון כיס שיש למלאו.

ב"כ המשיב טוענת, כי אין כלל מקום להשית הוצאות על המשיב. ב"כ המשיב ניסתה להעלות טענות עובדתיות לסיבה בגינה נעתר המשיב לסעד המתבקש, אולם בפני אין אלא הודעת הצדדים המוסכמת מיום 29/8/2010, ממנה עולה כי בעת הכנת התגובה התגלה מסמך שבגינו שקל, חזר ובחן המשיב את בקשתה של העותרת ונעתר לה. לבקשתי, הודיעה לי ב"כ המשיב כי מסמך זה הוא מסמך משנת 2002 שהיה מצוי כל העת אצל המשיב. במקום זה יש להדגיש ולציין, כי מסמך זה לא היה בידי ב"כ המשיב לפני הכנת התגובה המתוקנת ואין איפוא לבוא אליה בטרוניה כלשהי על הסתמכות על מסמך זה בשלב כה מאוחר.

ב"כ המשיב טוענת, כי העתירה לא התבררה עד תומה, כי ביהמ"ש לא נזקק ליתן פסק דין וכי דרכו של ביהמ"ש בנסיבות אלה, שלא לפסוק הוצאות לטובת העותר.

בנסיבות העניין, נראה לי כי העותרת זכאית להחזר הוצאותיה, שכן נתמלאו כל הקריטריונים אותם ציינתי לעיל ואשר פורטו כבר בפתח פסק דין זה. חשוב לציין ולהדגיש כי המסמך בגינו חזר בו המשיב מסירובו, הינו משנת 2002. אילו פעל המשיב בשקידה סבירה והיה מתייחס למסמך זה קודם לכן, היתה נמנעת מהעותרת כל הטרחה לה הזדקקה בפניות למשיב ולביהמ"ש.

מפסקי הדין עליהם הסתמכה ב"כ המשיב, לא ניתן להסיק כלל מה היו הנסיבות קודם לחזרה מן העתירה.

יחד עם זאת, יש להביא בחשבון בעת פסיקת גובה ההוצאות, כי המשיב היה זה שחזר בו מסירובו עוד קודם להגשת התגובה המתוקנת ובטרם נתקיים דיון בעתירה.

אשר לסעד המבוקש בעתירה: המשיב הצהיר כי הוא נעתר לסעד המבוקש בעתירה. הלכה היא מאת ביהמ"ש העליון, כי כאשר נעתר המשיב לסעד המבוקש בעתירה אף לאחר הגשתה, אך בטרם פסק הדין, אין עוד מקום לעתירה ויש למחקה ולו מטעם זה בלבד.

אשר על כן, אני מוחקת את העתירה ומחייבת את המשיב בתשלום הוצאות העתירה ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן והודע היום ה' תשרי תשע"א, 13/09/2010 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת