מרטין ואח' נ' טבול ואח'

החלטה

1.התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית בהליך של סדר דין מקוצר ע"ס של 30,598 ₪.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, שכרו הנתבעים את דירת התובעים ביישוב צור הדסה לתקופה של 10 חודשים החל מיום 1.10.09 ועד ליום 31.7.10.

דמי השכירות נקבעו לסך של 3,500 ₪ לחודש.

לטענת התובעים, חדלו הנתבעים לשלם את דמי השכירות החל מחודש ינואר 2010 ולפיכך נותרו חייבים בדמי שכירות בגין החודשים ינואר עד יולי 2010.

הנתבעים עזבו ת דירת התובעים בחודש מרץ 2010 והותירו אחריהם את הנכס שלא כפי שקיבלו לידיהם ולפיכך נדרשו התובעים להוציא מכיסם הוצאות על מנת להשיב את הדירה למצב תקין.

3.הנתבעים, אשר מיוצגים על ידי עו"ד, הגישו בקשה לרשות להגן ובמסגרתה העלו את הטענות הבאות:

ראשית – הם פינו את הדירה ביום 31.3.10 ומסרו את החזקה בה לידי התובעים.

שנית – התובעים מחזיקים כערבון את מטלטליהם הנאמדים בסכום של 60,000 ₪.

שלישית – בחודש פברואר 2010 הם נקלעו לקישים כלכליים ובעקבות כך לא היה ביכולתם לשלם את דמי השכירות במועד.

4.לבקשה צורף תצהיר החתום על ידי כל אחד מהנתבעים, שכל שנאמר בו הוא כי כל העובדות המפורטות בבקשה הינן אמת וידועות להם מידיעה אישית ומייעוץ משפטי שקיבלו.

5.במועד שנקבע לדיון בבקשה ויתרה ב"כ התובעים על חקירת הנתבעים, שכן לשיטתה, אין בפני בית המשפט תצהיר כדין.

למעלה מן הצורך טוענת היא כי אף בנימוקי הבקשה אין בפי הנתבעים כל גירסת הגנה כנגד התביעה.

מנגד, עותר ב"כ הנתבעים להרשות לנתבעים להגיש תצהיר מתוקן.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הנתבעים הגישו את בקשתם באמצעות עו"ד, אשר חזקה עליו כי ההלכות בדבר הגשת בקשה לרשות להגן ובעיקר לצורך לפרט את גרסת הגנתם ידועות לו, אך מסיבותיו בחר להגיש תצהיר שהינו פסול ואינו עומד בדרישת התקנות וההלכה הפסוקה.

ההלכה הפסוקה קובעת כי נתבע בהליך של סדר דין מקוצר חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו.

טענות הנתבעים שהובאו בתחומיה של הבקשה לרשות להגן, ובה בלבד, אינן מהוות כתב הגנה. תצהיר הנתבעים הוא אשר בא במקום ההגנה לפי תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לא הטענות שפורט בגוף הבקשה לרשות להגן יהוו את טענות ההגנה, אלא רק אותן טענות שהובאו במפורש בתצהיר ואלה בלבד.

בהתאם להוראת תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי חייב התצהיר להכיל את העובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו ואין לערוך תצהיר על ידי אזכור והפניה אל מסמך אחר, כפי שעשו הנתבעים.