מרזוק נ' מחניהא ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת התובע להשיב לו את סכום ההוצאות שנפסקו כנגדו בהחלטה שניתנה בבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות וכן לפסוק לטובתו את האגרות ששילם במסגרת התביעה שניהל כנגד הנתבעים. בקשתו זו מבסס התובע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 41170-06-11 אשר קיבל, באופן חלקי, את הערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע מס' 2 ודחה את הערעור בכל הנוגע לתביעה שהגיש המערער כנגד נתבע אחר- עו"ד בלאל מחניהא (הנתבע מס' 1 ).

2.הנתבע מס' 2 (להלן : "הנתבע") מתנגד לבקשה וטוען כי האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ברור; בית המשפט המחוזי חייב את הנתבע בפיצוי חלקי, ביטל את החיוב בהוצאות וכן פסק הוצאות משפט לטובת המערער בשיעור סכום האגרה- הא ותו לא.

3.עיינתי בטענות הצדדים לרבות טענותיו של התובע בבקשתו ובהשלמה שהגיש לאחר מכן (הנושאת תאריך 15.3.2012) ובאתי למסקנה שיש לדחות הבקשה. בית משפט זה נתן פסק דינו ובית המשפט המחוזי שינה את פסק הדין (בכל הנוגע לתביעה כנגד עו"ד מדלג') ופסק הדין הקובע, אפוא, הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין בית המשפט השלום מוסמך, בשלב זה, להוסיף על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.אף לגופו של עניין אין מקום לבטל סכום הוצאות שהוטל בשל אי התייצבות התובע. כמו-כן התביעה כנגד הנתבע מס' 1 נדחתה ואף מטעם זה אין מקום להשיב סכום האגרות לידי התובע.

5.הבקשה נדחית, אפוא.

6.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: