מרון נ' שרון

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 13,000 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1714312128), עת הוגש לביצוע שיק ע"ס 19,500 ₪, שמשכה הנתבעת לטובת אביו של התובע, מר אורי מרון.

ביום 25.4.2013 התקיים דיון, אליו התייצבו התובע ובנה של הנתבעת, מר מיכאל שרון, שהוא המעורב אישית בפרשייה. כפי שצוין לפרוטוקול, התובע הנכון אמור היה להיות מר אורי מרון. הדיון עצמו התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. הן אורי מרון והן הנתבעת הודיעו בכתב על הסכמתם לאמור. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק, כי משפחתו של התובע, באמצעות אורי מרון, השכירה לבנה של הנתבעת ולכלתה דירה, בדמי שכירות חודשיים של 6,500 ₪. אין חולק כי השיק נשוא תיק זה נועד מלכתחילה לתשלום עבור דמי השכירות לחודשים אפריל-יוני 2012, חודשי השכירות האחרונים. בפועל, שולמו דמי שכירות עבור חודש אפריל בלבד, בשיק נפרד בסך 6,500 ₪, שנפרע, והשוכרים עזבו את הנכס.

טענות הנתבעת הן, בקליפת אגוז, כי העזיבה המוקדמת היתה בהסכמה, כמו גם תשלום עבור חודש שכירות אחד מאותם שלושה; לדבריה, מקור העניין היה בהודעת אורי מרון למיכאל שרון כי השכירות עתידה להסתיים בסוף חודש מרץ, שעה שההסכם לא היה בפני מר שרון, ומכאן כי מר שרון נערך לעזוב את הדירה בתאריך האמור, ולבסוף נשאר חודש נוסף בהסכמה.

טענות התובע הן, בקליפת אגוז, כי העזיבה המוקדמת לא היתה בהסכמה, וכי התשלום עבור אפריל 2012 שולם לאחר שהשיק נשוא התביעה חולל, ולא במקומו.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. כפי שהבהרתי במהלך הדיון הלא-פורמאלי למתייצבים אליו, שעה שלא כל החומר העובדתי בפני, ורבים מהעדים כלל לא נשמעו, אפילו לא באופן בלתי-פורמאלי, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), לרבות לעניין המחדלים הדיוניים שבתיק, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע ו/או למר אורי מרון סך כולל של 9,000 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1714312128 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: