מרודי נ' לב ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.10.11 בקריית אונו.

2.לטענת התובע, בעודו נוסע ברח' הדרור, יצא מחנייה רכב הנתבעת 1 בנסיעה פתאומית לאחור ובחוסר זהירות פגע ברכב התובע בחלקו האחורי ימני והסב לו נזק.

3.לטענת הנתבעות, רכבן החל בנסיעה לאחור במטרה לצאת מחניה, עת לפתע, וללא התראה מוקדמת, החל נהג רכב התובע אף הוא בנסיעה לאחור במטרה לצאת מחניית ביתו וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

דיון:

4. הנהג ברכב התובע חזר בפני על גרסתו לפיה יצא ממגרש חניה בנסיעה לאחור ואז התיישר לצורך נסיעה קדימה. הנהג סיים לנסוע לאחור במגרש החניה, נעצר ושילב להילוך קדמי ואז פגע בו רכב הנתבעים שיצא מחניה בנסיעה לאחור. הנהג הודה כי לא הבחין ברכב הנתבעים קודם לקרות התאונה ומכאן שאינו יודע מאיזו חניה יצא רכב הנתבעים, אך לשיטתו יצא מהחניות הפרטיות. הנהג טען כי הפגיעה היתה פגוש אל פגוש וכאשר עומת עם תמונות הנזקים חזר על גרסתו לתאונה. הנהג טען כי לאחר התאונה התנצל הנתבע בפניו, טען כי הוא מודה באשמתו לתאונה ומסר פרטים.

אמו של הנהג ברכב התובע העידה כי ליוותה את בנה לרכב והבחינה כי כאשר בנה כבר היה ביציאה ממגרש החניה כשרכב הנתבע יצא מחניה על המדרכה בחניות הפרטיות בנסיעה לאחור ופגע ברכב התובע. האם טענה כי לאחר התאונה, התנצל הנתבע, הודה שנסע לאחור וכי הוא אשם בתאונה.

5. הנהג ברכב הנתבעים גם הוא חזר על גרסתו וציין כי רכבו חנה בצד שמאל במגרש החניה ולא בכביש בחניות הפרטיות. הנהג הודה כי החל לנסוע לאחור ולא הבחין בנהג ברכב התובע אשר גם היה באותה שעה במגרש החניה ונסע לאחור והרכבים התנגשו זה בזה. הנהג הכחיש כי הודה באחריותו לתאונה ולראיה טען כי לקח את פרטי הנהג ברכב התובע.

הנוסעת ברכב הנתבעים טענה כי חנו במגרש החניה בצד שמאל והנהג ברכב הנתבעים החל לנסוע לאחור כשלפתע חשה חבטה והבחינה כי רכב התובעים נסע לאחור והרכבים התנגשו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

כידוע, המוציא מחברו עליו נטל הראיה. קרי, הנטל מוטל על התובע. לא מצאתי מקום להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. לפיכך, במקרה דנן של שתי גרסאות מול שתי גרסאות, אין בידי לקבוע כי התובעים הטו את כף המאזניים לטובתם ומשלא עמדו בנטל, דין התביעה לכאורה להידחות.

ברם, גם אם נאמץ את גרסת הנתבע לתאונה, עדיין יש בה די כדי להטיל אחריות לתאונה על הנתבע שהודה כי נסע לאחור ביציאה מחניה ולא הבחין ברכב התובעים שנסע לאחור בחניה באותה עת.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע נסיעה לאחור, היה על הנתבע לשים לב ולבצע הנסיעה בצורה זהירה תוך שימוש במראה האחורית או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלנהג ברכב התובעים "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע נסע לאחור ביציאה מחניה ועל כן גם עליו היה מוטלת החובה לנסוע בצורה זהירה תוך שימוש במראות, להבחין ברכב הנתבע שיצא ממקום חנייתו בנסיעה לאחור באותה העת ולהימנע מהמשך ביצוע הנסיעה לאחור עד אשר הדרך תהיה פנויה ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב הפסד זמן, טרחה ועוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו מהטעם שמדובר בתאונת דרכים ובבית משפט לתביעות קטנות.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,634 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 9.5.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.