מרדכייב נ' עיריית קריית ים

פסק דין

1.התובע, פזיותרפיסט במקצועו, עותר לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מנפילתו לבור פעור בכביש בתחומי עירית קרים ים, ביום 3.10.07 בשעה 09:00 או בסמוך לכך.

2.התובע טוען, כי ביום התאונה עצר את רכבו בשד' ירושלים בקרית ים על מנת להוציא כסף מכספומט. בעת ששב לרכבו ותוך כדי ירידתו מהמדרכה בסמוך לבית מספר 5 וחנות כלי בית בשד' ירושלים, נפל עם רגלו הימנית לבור ניקוז פתוח ונחבל קשות. לטענתו, הבור היה כה עמוק עד כי הוא נפל עד גובה הירכיים והיה קושי לחלצו.

משכאביו לא חלפו, פנה ביום 5.10.07 לקופת-חולים לצורך בדיקה רפואית. בבדיקה נמצא כי הוא סובל משפשופים בשני הצדדים של שוק ימין, הגבלה בתנועות הברך, רגישות בשתי הידיים ורגישות בגב תחתון. הרופא המטפל הורה על אי כושר למשך 9 ימים, וכן קירור וחימום רפואי.

בביקורת רפואית מיום 5.11.07 נמצא כי לתובע רגישות בברך ובשוק, והרופא הורה על אי כושר נוסף של 9 ימים. בנוסף, הופנה התובע לביצוע טיפולי פזיותרפיה.

הואיל והתובע פזיותרפיסט במקצועו ובפועל מטפל בנכי צה"ל, הוא טיפל בעצמו ואף נעזר, על פי הטענה, בקולגות במקום עבודתו.

3.התובע הגיש תמונות בהן רואים את החבלות בגופו לאחר התאונה, וכן הגיש תמונות ממקום התאונה, בהן ניתן לראות בבירור את הבור שבכביש. בשים לב לאמור, טוען התובע כי העיריה התרשלה בתחזוקת הכביש ופתח הניקוז שהיה פתוח ועליה לשאת בנזקיו.

4.הנתבעת מכחישה את הארוע, הגם שמודה שרואים בתמונות קטע פתוח של בור ניקוז הצמוד למדרכה. היא טוענת לפטור מאחריות, בשל העובדה כי שיקולי תקציב וסדרי עדיפויות הם שיקולים לגיטימיים וכי לא מדובר במפגע מסוג המפגעים אשר תיקונם, ככל שהוא דרוש, אינו סובל דיחוי ולכן לא ניתן להאשים במצב דברים זה את העיריה בהתרשלות.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים, דין התביעה להתקבל.

6.התובע העיד ולא נסתר אודות עצם התאונה ואופן התרחשותה. מתמונות הבור ניתן לראות שמדובר בפתח גדול של ניקוז, הפעור ולא מכוסה, ואם לא די בכך, הרי שעל פי עדות התובע שלא נסתרה, אותו פתח שהיה בזמן התאונה נמצא אף כיום שם (5 שנים אחרי התאונה) מבלי שהעיריה מצאה לנכון לתקן אותו וכל שעשתה הוא להניח חתיכת קרש שיכסה חלק מאותו בור וקרש זה בעצמו מהווה מפגע. וראה בעניין זה התמונות שהגיש, ואין טוב ממראה עיניים. נציגת העיריה טענה אמנם שהכביש תוקן בשלב כלשהו, ברם הציגה תמונה שהתובע הסביר שהיא הצד השני של הרחוב ולא מקום התאונה, ועדותו לא נסתרה.

הנייר אולי סובל הכל, אבל טענה לפיה שיקולי תקציב הם לגיטימיים ולאחר שאזרח מודיע שנפגע ממפגע והעיריה יודעת בדיוק היכן הוא נפגע ולא מוצאת לנכון לתקן אותו במהלך 5 שנים, היא טענה מקוממת ואני קובעת שמדובר בהתרשלות קשה בתפקיד העיריה, הכולל חובה לתחזק כראוי את הכבישים שבתחומי הרשות ולנקוט באמצעי זהירות ובטיחות על מנת להבטיח את שלומם של העוברים והשבים.

אין ספק שהתרשלות זו גרמה לנזק, כפי שתואר לעיל.

7.התובע אמנם לא הגיש ראיות טובות ביחס להפסדי השתכרות בעבר, ברם אני נכונה לקבל את הטענה כי בשל היותו באי כושר במשך 18 ימים, הוא סבל מהפסדי השתכרות.

הואיל ועסקינן בתביעה שהוגשה בתביעות קטנות, מבלי שהתובע מיוצג ויודע כיצד עליו להציג את הראיות, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות זמניים בעבר על סך גלובאלי מתון של 2,000 ₪.

התובע אף זכאי לקבל פיצוי בגין הכאב וסבל כתוצאה מהתאונה, ועל כך תעדנה התמונות שהמציא לבית המשפט, בהן רואים חבלות בכל חלקי גופו.

לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי להעמיד את הסכום בגין כאב וסבל על סך 8,000 ₪.

סך הפיצוי המצטבר עומד, אפוא, על סך 10,000 ₪.

8.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 10,000 ₪ ובנוסף הוצאות בסך 500 ₪.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: