מרדכי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט לתעבורה הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות, גזר לו לעונש עונש פסילה בפועל של 36 חודשים ועונשים נוספים, קנס נמוך, התחייבות, פסילה ומאסר מותנים.

עפ"י כתב האישום, המערער לקח אדם, טרמפיסט, את מר בצלצל עורקבי לפרדס דקא ביפו, ומשם ביצאו מהמקום עקב אחריו רכב משטרתי עד אזור בית החולים "וולפסון" בחולון. אותה דרך עשה המערער תוך שהוא נוהג בזיגזג, שוטרים עקבו אחרי הרכב ולבסוף עצרו אותו.

האירוע היה ביום 28.06.11.

בית משפט קמא שמע ראיות, את עדויות השוטרים אשר נטלו חלק במעקב ובעיכובו של המערער בשטח, וראיות לגבי הוכחת העובדה שהמערער היה שיכור כאן המקום לומר שכתב האישום מפרט שהשכרות שנמצאה ע"י מכשיר הינשוף הייתה ברמה של 1,005 מק"ג אלכוהול לכל ליטר אוויר נשוף. כן נכשל המערער בצורה טוטאלית, כך עפ"י כתב האישום, בבדיקת מאפיינים.

בית משפט קמא הרשיע את המערער לאחר שקבע קביעות עובדתיות, בין היתר הכריע הכרעות לעניין מהימנות של עדי התביעה, השוטרים, ומנגד סבר שגרסתו של המערער, הן באמרתו במשטרה והן בפניו, איננה אמינה.

הערעור הינו גם על הכרעת הדין וגם על העונש ומידתו.

אומר, שמצאתי קשיים בראיות שבאו בפני בית משפט קמא וגם אינני מסכים עם חלק מקביעותיו של בית משפט קמא בהכרעת הדין. הנני סבור שאכן היה מחדל חקירתי (ולא חוסר) בכך שלא נחקרו כל השוטרים אשר נטלו חלק במרדף אחרי המערער. ללא ספק, קביעתו של בית משפט קמא שהנאשם כשל בכך שלא זימן עד הגנה, את אותו בצלצל עורקבי, היא בעייתית, לאור העובדה שבית משפט קמא ער לכך שבצלצל עורקבי נעצר, היה בידי המשטרה ואת החקירה מבצעים שוטרים ולא אזרחים.

יחד עם אלה, אינני סובר שנפלה שגגה תחת ידו של בית משפט קמא והתוצאה אליה הגיע. על סמך הראיות שכן שמע בית משפט קמא, קבע קביעות עובדה שאין מקום להתערב בהן, על פיהן השוטר, אשר היה במעקב אחר הנאשם ואשר העיד בביהמ"ש, יוסף שאבי, העיד עדות חד-משמעית, לפיה, היה במעקב אחרי המערער מיד בהגיעו למקום שבו עצר המערער הגיע אליו, לנאשם לא הייתה שהות לשתות, כפי שטען ששתה באותו מקום.

אותו שוטר גם העיד שהמערער זלזל בדרך בין הנתיבים והעיד שהתרשם שהנאשם נהג כמו מסומם או שיכור. פעם אחת עלה על מדרכה של כיכר.

המערער בעדותו בבית המשפט אמר אמירות שיכולות להתיישב עם ממצאיו של בית משפט קמא, שהיה שיכור בטרם עלה על ההגה, בוודאי היו אמירות מפורשות של הנאשם כלפי בית משפט קמא. בערעור, באות כוחו של המערער, שלא ייצגו אותו בפני בית משפט קמא משום שניהל את המשפט בכוחות עצמו, טוענות שעומדת לו למערער טענת הגנה מן הצדק, אותה הגנה נקובה היום בסעיף 149(10) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ולא הבנתי, כך אודה, מה עניינה לכאן, ובכל אופן, אינני מקבל את הטענה הזו בנסיבות תיק זה.

אין מקום, בסופו של יום, להתערב בקביעות העובדה של בית משפט קמא, המוליכות למסקנה שהמערער היה שתוי ושיכור עובר לנהיגתו, ולכן, אשאיר את הכרעת הדין על כנה.

באשר לגזר הדין, מדובר בנהג הנוהג משנת 1979, יליד 1961, לחובתו 20 הרשעות קודמות בדין, בהן גם עבירות חמורות של נהיגה באור אדום, נסיעה מסוכנת לאחור ואי-ציות לתמרור עצור.

רמת השכרות שבה הורשע המערער היא גבוהה, וגם אם העונש שהוטל ע"י בית משפט קמא בנסיבות הינו עונש חמור, לא אוכל לומר לגביו שהוא עונש סוטה במידה בלתי מתקבלת על הדעת מהעונש הראוי.

בית משפט קמא שם לבו כי המערער איננו מיוצג בדיון בפניו, אין חובת ייצוג במקרה זה, ובית משפט קמא אף הקפיד להסביר, כך רשום בפרוטוקול, למערער את זכויותיו כנאשם לא מיוצג.

בנסיבות, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ולכן אדחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"ב, 21/06/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי