מרדכי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי כתב תביעה שהגיש התובע כנגד החלטת הנתבע, הדוחה תביעתו להכיר בפ"ע מ- 21.9.10, בהעדר אירוע תאונתי.

התובע, יליד 1941, מלווה (לא נהג) בהסעות תלמידים בסיכון.

ביום 20.9.10 אסף הילדים מבית ספרם, הילדים התפרעו ואחד מהם הוציא את איבר מינו על מנת להטיל מימיו ברכב, תוך כדי נסיעה ואף עשה כן ("התלמיד").

ב- 21.9.10 התלמידים שוב התפרעו, כך שהנהג עצר כמה פעמים על מנת להשתיקם, דבר שהרגיז מאוד את התובע. כשהגיע לביתו, חש לחץ בחזה ובערב הלחץ גבר עד שפנה התובע לחדר מיון, צונתר ואושפז ל- 6 ימים.

בתצהירו הוסיף וטען כי במסגרת תפקידו הוא מנוע מלדבר עם התלמידים, להעיר להם ואפילו להפריד ביניהם, שאחרת הוא שותף למעשיהם ואז יש לו בעיות עם ההורים והוזהר על כך.

כן הוסיף כי באירוע מ- 20.9.10 הילדים החלו להתפרע עקב מעשיו של התלמיד, היתה מהומה גדולה ברכב ואחרי שסיפר על כך, הושעה התלמיד.

והעיקר – הוסיף וטען כי היום הזה הוא שיא שלא היה דומה למקרים קודמים, הייתה מהומה גדולה וגם האירוע השני היה יוצא דופן בחומרתו.

2.בתביעה למל"ל (עליה חתם ב- 15.11.10, שהוגשה למל"ל ב- 2.2.11) ציין התובע רק אירוע מ- 21.9.10, בדרך לביתו, בשעת נסיעה חזרה מביה"ס, לא פֵרט הפגיעה, לא ציין עדים. עוד ציין כי מסר הודעה למעביד ב- 13.10.10. המעסיק ציין כי ביום התאונה התובע עסק בליווי בהסעות להרצליה.

בת.ר.ר.נ.ע. שהוצאה ב- 15.11.10 (נ/3) צויין "ב-21.9.10 כתוצאה מהעבודה התחיל כאבים בבית החזה שהחמיר" וכי באותו יום הביא טופס ב"ל 250.

בנ/1 – ביקור אצל רופאה בקופ"ח מ- 13.10.10 (לאחר ששוחרר מהחלמה רפואית בתה"ש) – ניתן לתובע אישור מחלה ואין ולו רמז לטענה כי עסקינן באירוע (חריג) בעבודה.

כך גם בנ/2 – ביקור אצל הקרדיולוג ב- 3.10.10 אין כל אזכור לאירוע (חריג) בעבודה.

כך, גם בביקור נוסף אצל הקרדיולוג ב. 4.11.10 – אין כל תיאור לאירוע כאמור. משנה תוקף יש ליתן לכך, דווקא משצויין בסיכום והמלצות: "רשאי לחזור לעבודה כמלווה תלמידים".

בהודעה לחוקר הנתבע מ- 3.3.11 (צורפה להגנה) התובע מלווה ילדים בסיכון כ- 3 שנים. הוא מגיע באוטובוס למקום האיסוף של הילד הראשון, אוספים

5-6 תלמידים בני 15-16 לערך, עבריינים המתנהגים התנהגות אלימה פיזית ומילולית, ומסיעים אותם לבי"ס בהרצליה.

בנסיעה הם מנבלים הפה והוא משתדל להשתיקם מילולית בלבד.

הנהג היה קונה להם מכספו ממתקים וכך היה משתיק אותם. אין לילדים מגבלות פיזיות רק הפרעות חזקות היפראקטיביות.

ב- 21.9.10 הילדים עלו להסעה וכנראה עוד בביה"ס היו להם ויכוחים, זה נמשך במשך ההסעה. הנהג נאלץ לעצור כמה פעמים כדי להשתיק אותם. כשהגיע הביתה, חש לחץ בחזה שגבר בערב.

כשנשאל על שוני בהתנהגותם ב- 21.9 השיב: "זה כל יום אותו דבר הם מרגישים חוסר אם לא מתחילים להשתולל, מביאים קלטות גסות, יום קודם התלמיד הוציא איבר מינו", התלמידים אמרו לו (והתלמיד לא הכחיש) הוא לא ראה, לא ניתן לדעת בודאות כי הם תוך כדי שמשתוללים, שופכים גם מים לא פעם אחד על השני באוטו. כבר באותו יום הודיע לממונה (נועה) והיא השעתה את התלמיד לכמה ימים. קודם לכן היה בריא וללא בעיות.

חושב שהנהג לא היה מודע לאירוע עם התלמיד. אין מחיצה בין הנהג לנוסעים "זה לחץ יומיומי, זה לחץ מצטבר של יום יום פעמיים ביום, בבוקר ובצהריים. כל יום אותו דבר". בבוקר ההסעה נמשכת כשעה וחצי ויותר (בהתחלה זה לקח אפילו כשעתיים וחצי). בצהריים קצת פחות.