מרדכי נ' דהאן

פסק דין

בפניי תביעה כספית בגין סך של 528,716 ₪ אשר הוגשה כנגד הנתבעת, עורכת דין במקצועה, כאשר בקליפת האגוז נטען בכתב התביעה כי הנתבעת ניצלה את תום לבו של התובע ומצוקתו הרגשית והחתימה אותו על הסכם שכר טרחה בלתי הוגן, מופרז ובלתי סביר שלפיו הנתבעת זכאית לקבל שכ"ט בסך 240,500 ₪ עבור הטיפול בעיזבון המנוח טוביה יעקובוביץ’ ז"ל, ועריכת צוואת המנוח יחזקאל יעקובוביץ’ ז"ל, דודו ואביו של התובע בהתאמה.

טענות התובע בתמצית

כעולה מכתב התביעה, ביום 05.02.2007 חתם התובע על הסכם שכר טרחה, ולפיו תפעל הנתבעת להוצאת צו עיזבון בעניין המנוח טוביה יעקובוביץ’ ז"ל תמורת שכ"ט בסך 2,500 ₪. עוד נכתב בהסכם, כי במידה ויהיה צורך בקיום דיונים סכום שכ"ט יעמוד ע"ס 240,000 ₪ (כולל מע"מ). בהתאם להסכם זה, שילם התובע לנתבעת 1,000 ₪ ביום 04.02.07, סך נוסף של 1,500 ₪ ביום 05.02.07 ו- 238,000 ₪ ביום 13.08.08, ובסה"כ 240,500 ₪ (כולל מע"מ).

התובע טוען, כי בחתימתו על הסכם שכר הטרחה הנ"ל נפל קורבן למעשה של הטעיה ועושק מצד הנתבעת, על-פי סעיפים 15 ו- 18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, עת החתימה אותו האחרונה על הסכם שכר טרחה החורג במידה בלתי סבירה מן המקובל. על-כן, רשאי ביהמ"ש לבטל את הסכם שכר הטרחה ולהשיב לתובע את הסכומים ששולמו זה מכבר כשכ"ט לנתבעת. לשיטתו, הסכם שכר הטרחה נחתם בתנאים העומדים במסגרת טענת העושק, מכיוון שבמועדים הרלוונטיים לתביעה זו ניצלה הנתבעת את מצוקתו הנפשית והרגשית של התובע שהיה טרוד בטיפול באביו ולאחר מכן היה שרוי באבל על פטירת אביו המנוח ז"ל, והחתימה אותו על חוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

לפי חישובי התובע, מגיע לנתבעת שכ"ט בגין השירותים המשפטיים שהעניקה לו, כפי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, ולפיהם נקבע שכר טרחה מינימאלי מומלץ בשיעור של 1.5% מערך העיזבון ששוויו במקרה דנן עמד ע"ס 2,047,760 ₪, היינו סך של 30,716 ₪, זאת ותו לא. לאור זאת, אגב מעשי העושק וההטעיה הנ"ל דין החוזה להתבטל (כך נטען), ועל הנתבעת להשיב את הסכומים המופרזים שקיבלה לידיה מהתובע, בניכוי שכ"ט מינימאלי לו היא זכאית לפי כללי לשכת עורכי הדין בטיפול בתיקים כגון דא, כאמור לעיל.

עוד טוען התובע, כי הנתבעת נטלה ממנו שתי הלוואות, תוך ניצול חולשתו ומצוקתו, ולא עמדה בהתחייבותה להשיבן לידיו. הראשונה - בסך של 120,000 ₪ מיום 09.09.08, שעל פי המוסכם הייתה הנתבעת אמורה להשיבה בתשלומים חודשיים. בפועל, בניגוד למוסכם, היא החלה לשלמה רק בחודש ינואר 2009, ומתוכה שולמו רק 3 תשלומים, כל אחד ע"ס 2,000 ₪, ובסה"כ 6,000 ₪. הלוואה זו, הוסדרה במסמך בכתב בין הצדדים שהנתבעת סירבה למסור לתובע העתק הימנו. הלוואה שנייה נטלה הנתבעת מהתובע ביום 29.09.08 על סך 60,000 ₪ במזומן, שלא הוחזרה לתובע כלל.

כאמור, התובע טוען לתחולתם של סעיפים 15 ו- 18 לחוק החוזים על נסיבות המקרה שלפנינו שעניינם ביטול הסכם בשל הטעייה ועושק. לעניין התמלאות יסודות עילת העושק, נאמר בסיכומים כי הוכח, והנתבעת לא סתרה זאת, שהתובע פיתח כלפיה תלות מוחלטת ועשה את כל אשר ציוותה. בהקשר זה, מבקש ב"כ התובע לסמוך את יתדותיו על פסק דינו של כבוד השופט י' מילנוב שניתן ב- ת"א (שלום י-ם) 12123/02 ארבגין אריה נ' עו"ד ויטנר, כאשר לשיטתו הוכח בענייננו כי הנתבעת ניצלה את חוסר ניסיונו של התובע וניצלה כל הזדמנות על מנת לעשוק אותו הן בקביעת שכר טרחה מופרז והן בנטילת שתי הלוואות הימנו, שבאחת מהן היא מודה ומכחישה את השנייה. עוד טוען התובע, כי היקף השירות המשפטי שהעניקה הנתבעת לתובע אינו מצדיק את שכר הטרחה המנופח שגבתה ממנו בפועל. נטען, כי המעיין בתצהירה של הנתבעת על צרופותיו מגלה, כי מעורבותה של הנתבעת בחייו הפרטיים של התובע רבה יותר מפעילותה המשפטית, באופן הממחיש את תלות התובע בנתבעת.

התובע מוסיף וטוען, כי לאחר שהתגלו לו מעשי העושק וההטעיה הוא פנה באמצעות עורך דינו אל הנתבעת להשבת כל הכספים שהוציאה ממנו במרמה ותוך ניצול מצוקתו. כן פנה אל משטרת ישראל והגיש תלונה נגד הנתבעת. נטען עוד, כי התנהלות הנתבעת גרמה לתובע נזק לא ממוני, בדמות עוגמת נפש, שמוערך על ידו בסך של 150,000 ₪.

בנוסף לכך, עותר התובע לסעד הצהרתי ולפיו יינתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי כל מסמך שהתובע חתם עליו, בתקופה בה הנתבעת ייצגה אותו, הקשור אל הנתבעת במישרין או בעקיפין והמקנה לה או למי מטעמה סמכות כלשהי כלפי התובע או רכושו, בטל ומבוטל.

טענות הנתבעת בתמצית

בכתב ההגנה נטען, כי דין התביעה להידחות בהיותה טורדנית וקנטרנית שהוגשה ע"י התובע אף אשר זכה לייצוג הולם מהנתבעת שביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר. הנתבעת טוענת, כי התובע ואביו המנוח, יחזקאל יעקובוביץ ז"ל, פנו אליה בחודש פברואר 2007 על מנת לייצגם בקשר לעיזבון המנוח טוביה יעקובוביץ’ ז"ל, אחיו של יחזקאל ז"ל, אשר הלך לעולמו בשנת 1995. כן נתבקשה הנתבעת לערוך את צוואתו של המנוח יחזקאל ז"ל מכוחה יוענק עזבונו של האחרון במלואו (כסף ונכסים) לבנו התובע.

באשר לנסיבות החתימה על הסכם שכר הטרחה, טענה הנתבעת כי התובע חתם על הסכם זה מרצון טוב וחופשי לאחר שקיבל הימנה הסבר מלא וממצה אודות הפעולות המשפטיות שהיא נדרשת לבצע במסגרתו. עוד ציינה הנתבעת, כי במעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה נכח גם אביו של התובע, אשר עמו נועץ התובע, והוא אף נתן את ברכתו לשכירת שירותיה של הנתבעת בתנאים שנקבעו. עוד נטען, כי התובע ואביו המנוח ציינו, מיוזמתם, בפני הנתבעת, כי קודם לפנייתם אליה הם פנו לשני עורכי דין אשר דרשו מהם שכר טרחה גבוה. הנתבעת מדגישה, כי בינה לבין התובע ואביו המנוח לא הייתה כל היכרות קודמת וכי החתימה על הסכם שכר הטרחה הייתה בפגישה השנייה שנערכה בין הצדדים, ולכן לטענת העושק אין כל ממש.

הנתבעת מודה, כי במרוצת הזמן נרקמו בינה לבין התובע ואביו המנוח יחסי חברות ואימון שחרגו מיחסי עו"ד – לקוח. לטענתה, יחזקאל המנוח ביקש מהנתבעת לערוך עבורו צוואה מכוחה יוענק עזבונו במלואו לתובע, ובה צוין במפורש כי הוא אינו מקנה לבנותיו החורגות מנישואיה הראשונים של אשתו המנוחה, כל חלק מהעיזבון. יחזקאל המנוח אף ביקש מהנתבעת, כי תדאג לתובע מקרובי משפחתו בשל חששו, כי אלה עלולים לתמרנו ולהוציא ממנו את כספו. לדבריה, בתקופה זו ראה בה התובע כבת משפחה ונעזר בה בעניינים שונים ומגוונים החוצים את גבולות הקשר המקצועי שהיה ביניהם.

הנתבעת טוענת, כי במשך כל השנים שבהן טיפלה בענייניו של התובע, החל מפגישתם הראשונה בפברואר 2007 ועד למועד הגשת התביעה, הלה לא הלין בפניה על גובה שכ"ט שנגבה ממנו, אלא להיפך הוא שיבח אותה על עבודתה המקצועית ואף שיגר לה מכתב תודה והערכה ביום 10.05.09. הנתבעת סבורה, כי מאחורי התביעה עומדות אחיותיו למחצה של התובע, שלאחר פטירת אביהן המנוח החלו להתערב בענייניו של התובע ולהסיתו כנגד הנתבעת.

בכתב הגנתה ובתצהירה, פירטה הנתבעת את שלל השירותים המשפטיים שהעניקה לתובע ואביו המנוח שזיכו אותה בשכ"ט שגבתה מן התובע ואשר כללו, בין השאר, את הפעולות המשפטיות שלהלן:

(1) הגשת בקשה למתן צו ירושת המנוח טוביה יעקובוביץ’ ז"ל, וקבלת צו ירושה בפני בית הדין הרבני; האפוטרופוס הכללי התנגד לדיון בבקשה בפני בית הדין הרבני בחיפה וטען כי יש להעביר הבקשה לצו ירושה בפני הרשם על ענייני ירושה בנצרת, וכך היה. לטענתה, בבית הדין הרבני בחיפה התקיים דיון בפני כבוד הדיינים והופיעו התובע ושני עדים מטעמו כאשר הוא מיוצג על ידי הנתבעת. לאור העיכוב שחל בבית הדין הרבני ובמטרה להביא לשחרור חשבון הבנק המשותף שהיה לתובע ביחד עם אביו ודודו המנוחים, עתרה הנתבעת להעברת התיק לרשם בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, אשר הורה על העברתו לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. באותו הליך, התקיימו מספר ישיבות, בהם התייצב התובע כשהוא מיוצג על ידי הנתבעת, ובמהלכם הוגשו על ידי האחרונה מספר בקשות לשחרור כספים מהבנק. בהקשר זה, כלל הייצוג גם נסיעות לבנק התכתבויות רבות עם הבנק, הגשת תצהירים והחתמת המנוח יחזקאל ז"ל. לאחר שהבקשה הגיעה לידי הרשם לענייני ירושה בנצרת, הוא העביר את הטיפול בצו הירושה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, ושם התקיימו מספר דיונים משפטיים, בגדרם הוגשו בקשות ביניים שונות, עד שלבסוף הוצא צו ירושתו של המנוח טוביה יעקובוביץ’ ז"ל. כתוצאה מפעולותיה המשפטיות של הנתבעת המפורטות מעלה, הועברו לחשבונם המשותף של התובע ואביו המנוח יחזקאל ז"ל סך של 2 מליון ו- 300 אלף ₪.

(2) הגשת תביעה בשם התובע לשם קבלת סכום העולה על 700 אלף ₪ אשר לטענת המדינה- הוא רכוש אשתו של המנוח טוביה יעקובוביץ’ ז"ל שנפטרה אחריו ולא הותירה אחריה יורש. כן נטען כי הנתבעת החתימה את אחיותיו של התובע על תצהירים בעניין זה.

(3) כן טיפלה הנתבעת בהעברת כל הכספים מחשבונו של יחזקאל ז"ל, בעודו בחיים ולפי בקשתו, לחשבונו של התובע בלבד.

(4) עוד ערכה הנתבעת את צוואת המנוח, יחזקאל יעקובוביץ’ ז"ל.