מרדכי נ' דביר

החלטה

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשם אורי פוני) בתיק תא"ק 52073-01-12 מיום 9.10.13. בית משפט קמא דחה במסגרת ההחלטה את בקשת הרשות להגן שהגיש המבקש כנגד תביעה בסדר דין מקוצר על סך 2,500,000 ₪, שהוגשה נגדו וכנגד שני נתבעים אחרים על-ידי המשיב.

2.על יסוד ההחלטה, נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש. בבקשתו עותר המבקש לעיכוב כל ההליכים בתיק הוצאה לפועל וכן לעיכובם של כל ההליכים כנגד הנתבעים במסגרת ההחלטה קמא.

3.על-פי הנטען בכתב התביעה, המבקש היה שותפו של הנתבע 2 דביר אפרים (להלן: "אפרים"). עוד נטען כי הנתבעת 1, חב' ביצי זהב – שיווק מוצרי מזון והובלות בע"מ (להלן: "ביצי זהב") היא חברה בבעלותו ובניהולו של אפרים.

4.על-פי הנאמר בתביעה פעל המשיב לסייע במימון הנדרש לנתבעים לשם רכישת סחורה (ביצים) מספקים ומשווקים, תוך שהוסכם בין הצדדים כי יקבל מהם החזר כספי, בשיעורים עליהם הוסכם בין הצדדים. בשלב מסוים, עמדו שיעורי האשראי (הלוואות) שניתנו על ידו לנתבעים על סך המגיע לכדי 4,500,000 ₪.

5.על-פי הנטען בתביעה, להבטחת החזר אותם כספים, מסרו לנתבעים המחאות מעותדות המשוכות מחשבונה של ביצי זהב, אשר נחתמו על-ידי אפרים ועל-ידי המבקש בחתימת ערבות אישית בגב ההמחאות. בנוסף, חתמו המבקש ואפרים על כתב ערבות אישית מיום 9.3.11 לטובת המשיב, שבו התחייבו, יחד ולחוד, לשלם כל סכום שיידרש על-ידי המשיב עד לסך של 4,500,000 ₪ להבטחת החזר הלוואה או המחאות שניתנו על ידו לביצי זהב.

6.לטענת המשיב, ההמחאות שנמסרו לו על-ידי ביצי זהב הופקדו למשמרת בבנק. המחאה נוספת שנמסרה לו על סך 210,250 ₪ חוללה על-ידי הבנק בשל "העדר כיסוי מספיק". בעקבות פניה אל הנתבעים נאמר לו, כי גם יתר ההמחאות הנמצאות במשמרת צפויות לחזור בהעדר כיסוי, בשל קשיים כלכליים חמורים אליהם נקלעו הנתבעים.

7.ביצי זהב ואפרים לא התגוננו בפני התביעה ולפיכך ניתן נגדם ביום 13.3.12 פסק דין על-פי כתב התביעה.

8. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, שבה טען כי לא היה שותף בביצי זהב בכל צורה שהיא, אלא היה רק עובד שכיר בה. עוד טען, כי על כתב הערבות חתם לבקשתו של אפרים, בעלי החברה, לאחר שהלא הרגיעו כי לא תהיה כל בעיה מבחינתנו לעמוד בחוב כלפי המשיב. בנוסף טען, כי לו היה מבין את משמעות המסמכים עליהם חתם או שהיה יודע כי אין ביכולתו של אפרים לעמוד בהתחייבויותיו של היה חותם על כתב הערבות. טענה נוספת שהעלה הייתה, כי המשיב לא הנפיק לחברה חשבוניות בגין הסכומים שקיבל ממנה ומנע ממנה לקזז את הוצאותיה. כן טען, כי ביצי זהב חויבה בריבית מופקעת, אשר בסופו של יום הובילה לקריסתה הכלכלית. הערכאה קמא דחתה, כאמור, את הבקשה. על-פי קביעתה, המבקש ניהל את שלוחת ירושלים של החברה מתוקף היותו עובד בה וכי יחסיו של המבקש עם אפרים היו יחסים קרובים ביותר. עוד נקבע, כי המבקש בהיותו עובד החברה היה עד לקריסתה, היה מודע לקשייה הכלכליים ולכך, ששיקים שלה החלו לחזור. עוד נקבע, כי עלה מן החקירה הנגדית שלאור קריסת ביצי זהב היא עברה לבעלותו של אדם אחר בשם "יוסי", אשר המשיך את פעילותה ואף המבקש המשיך לעבוד בה. מכאן, שלא החשש לאובדן מקום העבודה הוא שהוביל את המבקש לחתום על כתב הערבות. בנוסף צוין, כי המבקש אישר שנהג לקרוא מסמכים בטרם חתם עליהם וחזקה היא כי חתימתו של אדם על המסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו. עוד נקבע, כי טענות המבקש בנוגע לשיעורי הריבית המופרזת נטענו באופן כללי וסתמי והדבר מתיישב עם העובדה שהמבקש אינו עוסק או עסק בענייניה הכספיים של החברה ולכן אין ברשותו מידע לתמיכה באותה טענה.

9.המבקש, בערעור שהגיש, ובבקשתו לעיכוב ביצוע טוען, כי בית המשפט קמא שגה בדחותו את הבקשה, מאחר שהוא העלה מספר טענות בעלות משמעות, אשר אם תוכחנה במשפט עצמו תהוונה הגנה ראויה כלפי התביעה, זאת בניגוד להלכה הפסוקה, העוסקת במתן רשות להתגונן. לטענתו לא נסתרה גישתו, לפיה חתם על כתב הערבות משום החשש לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו. עוד לטענתו, על פי תדפיס רשם החברות שצורף לכתב התביעה, החברה הייתה ועודנה בבעלותו של אפרים ולא עלתה כל טענה כי במועד חתימת הערבות היה עתידו הכלכלי של המערער מובטח אצל אותו יוסי. בנוסף נטען, כי לא היה מקום לזקוף לחובת המבקש את העובדה שלא התמצא בשיעורי הריבית, וזאת מעצם קביעתו של בית המשפט קמא עצמו, כי המבקש לא עסק בתחום זה בחברה. עוד טוען המבקש, כי הנכס העיקרי שברשותו הוא דירת המגורים שלו. לדבריו גם רשות המיסים נושה בו והטילה עיקולים על חשבונותיו, על רכב ועל זכויותיו בדירת המגורים. לדבריו, על הדירה רובצת משכנתא לטובת הבנק. לטענתו, במידה ויינקטו הליכי מימוש ביחס לדירה, יביא הדבר למינוי כונס נכסים מטעם הבנק, זאת מאחר שעיקול חשבון הבנק שלו יגרום לאי יכולתו לפרוע את ההלוואה לבנק. או-אז בהתאם למסמכי השעבוד, ימנה הבנק כונס מטעמו אשר יבקש לממש את הנכס בעצמו. לדברי המבקש, מימוש נכס בעל חשיבות מיוחדת, כגון דירת מגורים, במסגרת ביצוע פסק דין שעיכובו מתבקש, מחייב זהירות יתרה, כאשר לדבריו במאזן הזכויות והסיכונים שבינו לבין המשיב הנושה בו, הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב הביצוע גבוה מן הנזק שייגרם למבקש במידה ובקשתו תיעתר.

10.המשיב בתגובתו טוען, כי הבקשה איננה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי וכי גם כאשר מחייב ביצוע פסק הדין מכירה כפויה של נכסי החייב, אין בכך כדי להביא לעיכובו של פסק הדין. עוד נטען כי הטענות שנטענו בערעור, רובן ככולן נוגעות לקביעות עובדתיות של הערכאה קמא, כגון היות המבקש מנהל אזור ירושלים של החברה לה שימש כערב וכן עובדת חתימתו על השטרות רק לאחר שהבין את תוכנם. פסק הדין אינו סוטה מכל הלכה קודמת וסיכויי הערעור נמוכים ובוודאי שאינם טובים. עוד טוען המשיב, כי המבקש לא מסר כל פרטים על הבנק שלטובתו משועבדת הדירה, על המשכנתא או כל מידע אחר בקשר לדירה, כגון שוויה אל מול חוב המשכנתא וכן לא צירף את הבנק כצד להליך. יחד עם זאת, הציע המשיב, מטעמי זהירות ולפנים משורת הדין, כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו, אולם המבקש יימנע זמנית מלנקוט בהליכים הקשורים למימוש הדירה, עד לפסק הדין בערעור (פסקה 33 לתשובת המשיב).

11.על אף שאושרה למבקש זכות תגובה לתגובת המשיב עד ליום 22.12.13, הוא לא מימש אותה.

דיון והכרעה:

12.עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה או פסק הדין שעליהם מערערים. ההלכה הפסוקה קובעת, כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי להינות מפרי זכייתו וכי פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 1551/13 נורגלו רוניגד בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסם, 28.2.13) והאסמכתאות בפסקה 9, שם).

13.שאלה מרכזית שעל בית המשפט לבחון כאשר מתבקש הוא לעכב ביצועו של פסק דין כספי, הנה, האם יהיה למבקש קושי להיפרע מן הזוכה במקרה שבו תידרש השבת הכספים בעקבות קבלת הערעור. בענייננו, לא העלה המבקש טענה כלשהי בעניין זה. בנוסף, החריגים היחידים המאפשרים ביצוע של פסק דין כספי הם אותם מקרים שבהם אכיפת הפסק תביא לנזקים שאינם ניתנים לתיקון בנקל, באם יתקבל הערעור, כגון מכירת דירת מגורים או התמוטטות עסק (ראו: שם, בפסקה 10). בענייננו, הסכים המשיב להתחייב כי ימנע מנקיטת הליכים הקשורים למימוש הדירה עד לפסק הדין בערעור ומכאן שחשש זה מתאיין.

14.בכל הנוגע לסיכויי הערעור, יש ממש בטענות המשיב, כי הערעור מופנה בעיקרו כלפי ממצאי עובדה, שבהן לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בנקל. אולם, גם אם סיכויי הערעור אינם קלושים וגם אם הוא מציג, לכאורה, הגנה אפשרית ולו דחוקה, הרי ככל שמדובר בביצוע פסק דין כספי, הנובע מדחיית בקשת רשות להתגונן, אין גם בכך, בהעדר נסיבות חריגות, כדי להצדיק את עיכובו של פסק הדין (ראו: שם, בפסקה 11). לכך יש לצרף את העובדה שהמבקש לא צירף כל פרטים לגבי הדירה, לגבי הבנק הנושה בה, לגבי גובה החוב לרשות המיסים, לגבי גובה המשכנתא ולגבי היחס שבינו לבין שווי הדירה ולא מצא לנכון, על אף שהדבר התאפשר לו, להגיב על טענות המשיב בעניין זה.

15.לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות, זאת בכפוף להתחייבות המשיב שלא לנקוט בהליכים למימוש הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור.

16.המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

17.המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ד, 24 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.