מרגריטה גורודני נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.מדובר בתביעה להכיר בנפילת התובעת ביום 13/01/09 כ"תאונת עבודה".

2.התובעת, ילידת 1967, עבדה כפועלת ייצור במפעל "דייל" בדימונה (להלן: "המפעל").

3.התובעת טוענת כי ביום 13/01/09 בשעה 24:00 או בסמוך לכך, עבדה בחדר הייצור במפעל ועסקה במילוי תבניות פלסטיק עם "צ'יפים" (רכיבים אלקטרוניים), כאשר תפקידה היה להכניס את התבניות לתוך מקרר שנמצא בסמוך לעמדת העבודה שלה.

התובעת מציינת כי מיד לאחר הכנסת תבנית הפלסטיק למקרר ומיד לאחר שסגרה את המקרר, פנתה לשוב לעמדת העבודה שלה. באותו הרגע, נתקלה רגלה ברגלית בולטת של עמוד – מתלה לחלוקים, הואיל ורגלית העמוד היתה בולטת והיוותה מכשול דרך.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי כתוצאה מהיתקלותה ברגלית נגרם לה סיבוב של הברך, היא איבדה את שיווי המשקל ונפלה ארצה. כתוצאה מהנפילה נגרם לה נזק כבד בברך ושברים מסובכים בקרסול רגל שמאל (להלן: "התאונה").

4.לטענת הנתבע נפילתה של התובעת נגרמה מסיבה פנימית ולא מגורם חיצוני, ועל כן היא אינה עונה על תנאי החוק לצורך הכרה כתאונת עבודה.

5.לבית הדין הוגשה הודעת התובעת בפני חוקר המוסד מיום 06/04/09 (נ/7), תביעת התובעת לדמי פגיעה מיום 16/02/09 (נ/1), טופס בל' 250 מיום 14/01/09 (נ/3), תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 18/01/09 (נ/2), מכתב מעביד מיום 25/2/09 (נ/6) ומכתב שחרור מביה"ח סורוקה מיום 17/01/09 (נ/4).

כן הוגשו תצהירה של התובע במקום עדות ראשית וכן תצהיר עדה מטעם התובעת – הגב' גרינשפון רימה.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם וכן נחקר החוקר מטעם המל"ל והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

6.במקרה שלפנינו, אין חולק כי התובעת נפלה ונחבלה ביום 13/01/09, עוד אין חולק כי הדבר ארע במהלך עבודתה של התובעת. מכאן כי התנאי של אירוע שארע תוך כדי עבודתה של התובעת התמלא.

7.המחלוקת במקרה שבפנינו היא האם הנפילה התרחשה בעקבות גורם חיצוני, או בעקבות גורם פנימי הטמון בתובעת, ועל כן אינה עונה על דרישת ה"עקב" שמופיעה בחוק.

8.סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונות עבודה, וזו לשונו:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."

9.בעב"ל (ארצי) 144/06 יגאל גוזלנד – המוסד לביטוח לאומי, מיום 31/01/07 (להלן: "פרשת גוזלנד"), דן בית הדין הארצי במקרה של עובד שירד מכלי רכב עליו עבד, צעד מספר צעדים, מעד ונפגע.

בפרשת גוזלנד קבע בית הדין הארצי כי במקרים בהם התאונה ארעה תוך כדי העבודה, קמה חזקה היוצרת קשר סיבתי בין התאונה לעבודה, אף אם סיבותיה אינן ברורות לאשורן. בית הדין הארצי קבע כי במקרים אלו עובר הנטל למוסד לביטוח לאומי להוכיח כי התאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה או בהשפעתה.

10.לאור הלכת גוזלנד, הרי שאין די בכך שסיבות הנפילה אינן ברורות לאשורן, אלא על הנתבע להוכיח כי הסיבה היתה פנימית. ודוק, אין מדובר על הוכחה בדרך השלילה, כפי שמבקש הנתבע לעשות בענייננו – כל עוד לא הצביעה התובעת על גורם אחר לנפילתה, יש לראות זאת כנפילה שארעה מסיבה פנימית. אלא, נדרשת הוכחה לכך שגורם אידיופטי הביא לתאונה. בעניין זה מציין בית הדין הארצי את פרשת ליאורה כץ (דב"ע שן/94-0, פד"ע כד 27), שם מסרה המבוטחת בהודעתה לחוקר הנתבע כי הסיבה למעידתה היתה עייפות וטשטוש, ועל כן נשללה חזקת הסיבתיות.

11.בענייננו, התובעת אמנם הציגה מספר גרסאות לאופן התרחשות האירוע. אולם כל אלו, אין בהן כדי להוריד או להעלות מהנטל הרובץ על הנתבע להוכחת הגורם שהביא לנפילה.

12.הנתבע ביקש לטעון כי הנפילה נגרמה עקב גורם פנימי, ללא קשר לעבודה. לתמיכה בטענתו הציג הנתבע את הודעת התובעת לחוקר הנתבע (נ/7).

ההתייחסות של התובעת בהודעתה לחוקר הנתבע (נ/7) לאפשרות של נפילה בשל גורם פנימי היא כללית וספקולטיבית: