מרגלית ש. א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 5,131,112 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת בסדר דין מקוצר, ועניינה כספים שחבה הנתבעת לתובעת בגין שירותי הסעות לחיילי צה"ל באזור מודיעין בתקופה שבין 1.4.2006-14.8.2007.

הצדדים והעובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.התובעת הינה חברת היסעים.

התובעת זכתה במכרז 1/2004 להפעלת קווי שירות באוטובוסים באשכול מודיעין בתקופה שבין 1.4.06-14.8.07 (להלן: "התקופה הרלוונטית"). מכח הוראות המכרז התובעת סיפקה לנתבעת שירותי הסעות לחיילי צה"ל באזור מודיעין, כאשר נקבע כי הסכום הסופי המגיע לה מהנתבעת ייקבע בשלב מאוחר יותר. ההסכם המסדיר את היחסים בין הצדדים בתקופה הרלוונטית נחתם ביום 6.10.05 בין המנכ"ל וחשב משרד התחבורה כמייצגי הנתבעת לבין התובעת (להלן: "ההסכם החדש" - מוצג נ/3).

יצויין כי בתקופה שקדמה לתקופה הרלוונטית הפעילה התובעת קווי תחבורה ציבורית במודיעין בתקופה 1.9.97-31.3.06, מכח מכרז 18/97 והארכתו. הסכם בגין תקופה זו נחתם ביום 3.8.98 בין משרד התחבורה והחשב הכללי כמייצגי הנתבעת לבין התובעת (להלן: "ההסכם הישן").

במהלך תקופת ההסכם הישן, ביום 1.6.00, נחתם הסכם בין התובעת לבין משרד הביטחון, במסגרתו התחייבה התובעת להסיע חיילים בקווים אותם היא מפעילה על פי הזיכיון מבלי לגבות מהם תשלום. נקבע כי משרד הביטחון/מדינת ישראל יישאו בעלות נסיעת החיילים על פי מחיר גלובלי שייקבע על סמך מדגם, כאשר תינתן להם הנחה של 10% מהסכום הכולל (נספח א לכתב ההגנה – להלן: "ההסכם להסעת חיילים").

2.בחודשים 10-12.06 התקיימו מספר פגישות בין הצדדים (התובעת ומשרד הביטחון) בעקבות דרישת התובעת לתוספת תשלום בגין גידול במספר החיילים החל משנת 2006. בפגישה שהתקיימה ביום 20.11.06 בין הצדדים הושגה הסכמה לפיה ייערך סקר ספירת חיילים באשכול מודיעין בחודשים 2-4.07 אשר יחול רטרואקטיבית מחודש אפריל 2006 (להלן: "ההסכמה לעריכת סקר" - נספחים א/1-א/3 לכתב התביעה).

3.דו"ח תוצאות הסקר הוגש בחודש מאי 2007, ועל פיו אומדן עלות נסיעות חיילים לשבוע – 72,213 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה, סע' 2.1).

4.התובעת הכפילה סכום זה במספר השבועות בתקופה הרלוונטית ( 72,213 ₪X 72 שבועות) = 5,199,336 ₪, והפחיתה ממנו את הסכום ששילמה לה הנתבעת "על החשבון" במהלך התקופה הרלוונטית – 1,073,000 ₪.

החוב הנומינלי הנטען על ידי התובעת הינו 4,126,336 ₪, ובצירוף ריביות החשב הכללי, התובעת העמידה את תביעתה על סך 5,131,112 ₪.

5.ביום 7.9.09 ניתן פסק דין חלקי בתיק על ידי כב' השופט מ' יפרח, על יסוד הסכמת הצדדים, המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,840,063 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ואילך. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן לגבי יתרת הסכום – 2,291,049 ₪.

בהמשך הגדיר כב' השופט יפרח שלוש שאלות אשר נותרו במחלוקת לגבי יתרת הסכום הנתבע: "האם חישוב הסכום המגיע לתובעת צריך להיות על פי סעיף 2.1 לסקר נספח ב' לכתב התביעה או על פי פיענוח אחר הכלול בנספח ה' לתצהיר הגב' רכטמן; האם זכאית הנתבעת להנחה של 10%; האם זכאית התובעת לריבית החשב הכללי ומאימתי".

בשאלות אלו ידון פסק דין זה.

(במאמר מוסגר יצויין כי ביום 13.10.09 חתם כב' השופט מ' יפרח על פסיקתה במסגרתה חויבה הנתבעת, בין היתר, בהחזר הוצאות אגרת התובעת בסך 35,501 ₪, ובתשלום שכר טרחת עו"ד התובעת בגובה 4% מהסכום שנפסק).

טענות הצדדים

6.טענות התובעת

א.טענת הנתבעת לפיה התובעת הסכימה לתת לה 10% הנחה, הנה טענה מסוג "הודאה והדחה", המעבירה את הנטל מכתפי התובעת לכתפי הנתבעת.

יצוין כי טענה זו הועלתה לראשונה על ידי התובעת בסיכומיה.

לגופו של עניין טוענת התובעת, כי פרוטוקול הישיבה שבו לכאורה נתנה התובעת הסכמתה להנחה, מיום 18.10.06, מלמד על ההפך הגמור מטענת הנתבעת. ניתן לקרוא בפרוטוקול זה, כי התובעת התנגדה במפורש ובתוקף למתן הנחה (סע' 3(ה) ו-3(ו) לפרוטוקול זה). הנתבעת היא שניסחה את הפרוטוקול ועל כן במקרה של ספק בפרשנות, על הספק לפעול לרעת המנסח, קרי: לרעת הנתבעת.