מרגלית נ' שי אשכנזי ושות' משרד עורכי דין

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לו, לטענתו כפועל יוצא מהתנהלות רשלנית של הנתבע אשר הובילה להמשך נקיטה בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1. ביום 21/5/03 נחתם בין התובע לבין חברת מאל בע"מ , אשר הנתבע שימש כמנהלה הכללי, הסכם במסגרתו התחייבה החברה לטפל בעבור התובע בהליכים בוועדה רפואית. במסגרת ההסכם, נקבע כי החברה תהיה זכאית לתשלום בשיעור של 15% מכל סכום אשר יפסק לטובתו של התובע.

2. אין עוררין כי החברה היתה זכאית לתשלום סך 8,500 ₪ אשר התובע לא שילם בתחילה ומשכך, פתחה החברה, לשם מימוש זכאותה, בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע.

3. אין חולק כי בחודשים ינואר –מרץ 2005 שילם התובע את התשלום בהתאם לתיק ההוצאה לפועל ישירות לחברה.

טענות הצדדים:

4. לטענת התובע התברר לו בדיעבד כי תיק ההוצאה לפועל לא נסגר ומשכך, בחלוף 6 שנים הועברה לו דרישת תשלום במסגרת תיק ההוצאה לפועל האמור במסגרתו נדרש לתשלום סך 19,591 ₪. לטענתו, עת פנה לברור הנושא הופנה על ידי הנתבע אל עו"ד ינון תמרי אשר טיפל בנושא ורק לאחר שהמציא הוכחות בדבר ביצוע התשלום עוד בשנת 2005 נסגר תיק ההוצאה לפועל . לטענת התובע, בנסיבות אלו, התרשל הנתבע , אשר כאמור שימש כמנהל הכללי של החברה בתפקידו , עת לא סגר באופן מיידי את תיק ההוצאה לפועל וזאת, לאחר השלמת התשלום על ידו. לטענתו כפועל יוצא מרשלנותו של הנתבע, נגרמו לו נזקים אשר מצאו ביטויים הן בטירחה אשר נדרש לטרוח לשם הוכחת ביצוע התשלום והן, בעוגמת הנפש והלחץ אשר היו מנת חלקו עד שניסגר התיק. משכך, לטענת התובע, הוא זכאי לפיצויו על ידי הנתבע בסך 30,000 ₪.

5. לטענת הנתבע, ראשית יש לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר יריבות בינו לבין התובע. בהקשר זה, לטענת הנתבע, התקשרות התובע היתה מול חברה אשר הוא שימש כמנהל שלה. התובע חתם על ההסכם עם החברה, התובע נדרש לשלם לחברה את שכר הטירחה , התובע שילם בפועל את שכר הטירחה לחברה , החברה היתה זו אשר פתחה כנגד התובע בהליכי ההוצאה לפועל והיא זו אשר אף בשמה הוצאה לו דרישת התשלום נשוא התביעה. לטענת הנתבע, התובע לא העלה וקל וחומר שלא הוכיח, כל עילה היוצרת יריבות ישירה כנגדו ו/או התומכת בתביעתו, המהווה למעשה הרמת מסך בינו לבין החברה ומשכך, דין התביעה להדחות. למעלה מן הצורך מוסיף הנתבע וטוען כי ממילא מסוף שנת 2007 עת הוסמך כעורך דין הפסיק לשמש בתפקיד כלשהו בחברה. לטענת הנתבע, למיטב ידיעתו התובע שילם ישירות לחברה וזו מסרה הודעה לעו"ד תמרי בזמן אמת לסגור את התיק כנגד התובע. לטענת הנתבע, עת פנה אליו התובע בחלוף השנים והודיע לו כי התיק לא נסגר, הוא הפנה אותו לעו"ד תמרי ומשהתובע הציג בפני עו"ד תמרי מסמכים המעידים על התשלום, תיק ההוצאה לפועל נסגר.

דיון ומסקנות:

6. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק אל מול הנטלים המוטלים על כל אחד מן הצדדים , הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

7. כאמור, מתוך הראיות כפי שהוצגו בפני, עולה כי התקשרות התובע היתה אל מול חברה בע"מ אשר הנתבע שימש כמנהל שלה. בהקשר זה משנשאל התובע על ידי בית המשפט מכח איזו עילה קיימת לנתבע יריבות ישירה כלפיו, השיב התובע כי הנתבע אחראי כי הוא ישב מולו – דהיינו, הואיל והנתבע היה האורגן של החברה מולו התנהל התובע.

בכל הכבוד, אין באמור בכדי להקים לתובע עילה ישירה כנגד הנתבע. כך, אין עוררין כי חברה בע"מ הינה ישות משפטית הפועלת באמצעות האורגנים שלה ואולם, משמעותן של המילים:"ערבון מוגבל" נוגעת לישות המשפטית הנפרדת של החברה ושל הפועלים בשמה.

בהקשר זה, סעיף 6 לחוק החברות , התשנ"ט – 1999, קובע לענין הרמת מסך ההתאגדות בין בעל מניות בחברה או נושא משרה בחברה לבין החברה כי :

"(א) (1)    בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)   באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)   באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2)   לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)   בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת

הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו. "

אציין כי הפסיקה חזרה ושנתה כי בית המשפט מחויב לעשות שימוש בסמכותו להרים את מסך ההתאגדות בזהירות רבה, שכן, "הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה" ( ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חברה לבניה בע"מ ואח' (2004)). על כן, ההלכה הינה כי הרמת המסך, אינה נעשית כעניין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראה- 4606/90 מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, עמ' 361). זאת ועוד, סעיף 6 לחוק החברות בעצמו בנוסחו כפי שהובא לעיל, מחייב את בית המשפט לשקול היטב את הפעלת הסמכות "אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן", ומחייב לעשות זאת, כלשון החוק רק ב - "מקרים חריגים", מקרים קיצוניים, בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן המפורט בסעיף האמור, ושיש בו משום שימוש לרעה (בש"א (ת"א) 13857/01 שמואל רובננקו נ' שיא החזקות (2001)).