מרגלית ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק דין

ביום 21.6.10 קבלה ועדת המשנה המקומית לתכנון ובניה (להלן: ועדת המשנה) החלטה, להמליץ בפני הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים על הפקדת תכנית מס' 18000, הנוגעת לשכונת אלבוסתאן (או "גן המלך"), שבסילואן. הסעד המבוקש על ידי העותרים, שלושה מהם חברי מועצת עיריית ירושלים והרביעי - ועד שכונת תושבי אלבוסתאן, כי בית המשפט יורה על ביטול הדיון וההחלטה האמורה.

על פי הטענות המפורטות בעתירה, החלטת ועדת המשנה פסולה בשל מספר טעמים עיקריים:

הטעם האחד, שבטרם הדיון הטיל ראש העיריה משמעת קואליציונית על חברי הוועדה, והודיע כי מי שיתנגד לתכנית "ימצא את עצמו משולל סמכויות בעיריית ירושלים". בכך נשלל שיקול הדעת של חברי הוועדה המקומית, והם נאלצו לקדם תכנית שנפלו בה פגמים רבים, ואשר אלמלא האיום הנ"ל לא הייתה מגיעה לשלב הדיונים בפני ועדות התכנון והבנייה. תחת שיקולי תכנון, נשקלו, אפוא, שיקולים פוליטיים שאינם ממין העניין. יתרה מכך, ראש העיריה אף מימש את האיום בפועל, ופיטר את עותר 2, החבר בוועדת המשנה, מתפקידו כסגן ראש העיר, משום שהצביע נגד אישור התכנית.

הטעם האחר, שהדיון בוועדת המשנה נעשה על יסוד תכנית שהיא בבחינת "אסופה של סקיצות ותשריטים שאינם ראויים להיקרא תכנית מתאר". התכנית לא נערכה על גבי תכנית מדידה; התכנית הוגשה רק ביום 14.6.10 למזכירות הוועדה המקומית בליווי חוות דעת תכנוניות חלקיות שרובן שליליות; התכנית לא עברה עריכה במחלקה לבקרת תוכניות כמתחייב; והתכנית הוגשה בניגוד להנחיות מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים. עוד נטען בהקשר זה כי לוח הזמנים החפוז של הגשת התכנית והבאתה לדיון מעורר כשלעצמו חשד כבד בנוגע למניעים שעמדו מאחורי הדיון. מאחר שהזימון לדיון בתכנית נעשה בחופזה, הרי שלא היה סיפק בידי העותרים לעיין בה, ורק לאחר הדיון התבררו להם הפגמים הנטענים. על פי הטענה, לנוכח הפגמים הרבים שנתגלו בה, לא הייתה התכנית ראויה לדיון כלל ועיקר.

טעם נוסף לפסילת ההחלטה עניינו בכך, שלטענת העותרים פעלה הוועדה בניגוד למדיניותה, היינו, שכל אימת שקיימת תכנית מוצעת בנוגע למתחם מסוים לא תתקבל תכנית נוספת ביחס לאותו מתחם. על פי הטענה, הגישו תושבי השכונה ביום 6.4.10 תכנית מטעמם, שמספרה 14017, ואשר גובשה בעזרתו של ד"ר יוסף ג'בארין, מתכנן ערים ומרצה בכיר בטכניון. תכנית זו, שקדמה לתכנית העיריה, טרם נדונה על ידי הוועדה, והדיון בתכניתה של העיריה נערך מבלי שתכניתם של התושבים הוצגה בפני ועדת המשנה.

בהחלטתי מיום 30.8.10, התבקשו העותרים להגיב לשאלה מדוע לא תמחק העתירה על הסף מן הטעם של היות העתירה מוקדמת מדי ומאחר שטרם מוצו ההליכים הרלבנטיים, שהרי בידי העותרים להתנגד לתכנית בפני הוועדה המחוזית, היה ותאושר להפקדה, גם מן הטעמים המפורטים לעיל. בתגובתם מיום 3.10.10, הודיעו העותרים כי הם עומדים על העתירה, שכן אין היא מכוונת כנגד התכנית ככזו, אלא כנגד ההליך הבלתי חוקי של פתיחת תיק תכנית בעירית ירושלים והבאת התכנית לדיון בניגוד לחוק. לדבריהם, התנהלותם של המשיבים הייתה בלתי חוקית ובלתי סבירה, וכל תכליתה הייתה למנוע קידום התכנית החלופית שהוכנה על ידי התושבים, ואשר הונחה בפני רשויות התכנון קודם לתכנית נשוא העתירה. העותרים הוסיפו וטענו כי אין נפקא מינא כיצד ימשיך הליך אישור התכנית שיזמה העיריה, שהרי שאלת חוקיות החלטת ועדת המשנה היא שעומדת על הפרק. ועוד נטען, כי מאחר והמדיניות המוצהרת והנהוגה בפועל של ועדות התכנון היא שלא יתקיים דיון בשתי תכניות לאותו מתחם בו זמנית, הרי שמשמעות החלטתה של ועדת המשנה היא כי התכנית שיזמו תושבי השכונה מבוטלת. חברי הוועדה פעלו תוך כפיית משמעת קואליציונית, היינו משיקולים שאינם ממין העניין, והחלטתם סותמת את הגולל על תכניתם של התושבים. לפיכך הדרך היחידה למנוע תוצאה זו היא על ידי פניה לבית המשפט כבר בשלב זה. זאת ועוד, לטענת העותרים סילוק העתירה על הסף משמעותה מתן הכשר להתנהלות עבריינית של הרשות המנהלית, בעוד שהעותרים יוכלו, אם בכלל, להעלות את טענותיהם ביחס לתכנית שהומלצה להפקדה רק בעוד שנים, כאשר העניין יעמוד לדיון בפני הוועדה המחוזית. בינתיים, יימשך העוול שנגרם לתושבי השכונה, שאינם יכולים לקדם תכנית שתאפשר להם לקבל היתרי בניה ולהכשיר בניה שנעשתה ללא היתר. בנוסף נטען, כי הוועדה המחוזית דנה, בדרך כלל, בהתנגדויות בעלות אופי תכנוני טהור או כאלה שהן בעלות אופי משפטי, והמופנות כלפי התכנית עצמה, דבר שאין העותרים מבקשים לעשות במסגרת עתירה זו. הוועדה המחוזית לא תוכל לשקול, דרך משל, את הטענה שהוטלה על חברי ועדת המשנה משמעת קואליציונית.

לאחר שנתקבלה תגובת העותרים להחלטתי האמורה, ביקשתי את תגובתן המקדמית של המשיבות.

המשיבות טוענות, כי התכנית שהומלצה מהווה חלק מהליך של הסדרה כלל מערכתית של רישוי ותכנון של שכונות במזרח העיר, היא מקדמת אפשרות עקרונית להכשרה של כ- 60% מן המבנים הבלתי חוקיים שנבנו בשכונה, לצד פיתוח תשתיות ומתן היתרים לשטחי מסחר ותיירות.

לטענת המשיבות, נמנעו העותרים במכוון מלמצות את ההליכים הקבועים בחוק, ודי בכך כדי לסלק את העתירה על הסף. הכוונה לכך, שהעותרים יכולים היו לפנות בכתב ולדרוש קיומו של דיון במליאת הוועדה המקומית בעניין השגותיהם. יתרה מזאת, עותר 2 אף פנה בפועל למליאת הוועדה המקומית טרם הגשת העתירה (ביום 23.6.10), אולם הסיר את בקשתו ברגע האחרון, ולטענתו עשה כן בגין העתירה הנדונה. מאחר שהעותרים בחרו שלא למצות את ההליכים, הרי שיש לסלק את העתירה על הסף אך מטעם זה. עוד טוענות המשיבות, כי העתירה נגועה באי נקיון כפיים, משום שהעובדה המתוארת לעיל הוסתרה מבית המשפט, והעותרים לא ראו לנכון לציינה גם כשנתבקשו להתייחס באופן ספציפי לשאלת מיצוי ההליכים. ועל כל אלה, העתירה מוקדמת, שהרי את טענותיהם יכולים העותרים להעלות בפני הוועדה המחוזית, במסגרת הגשת התנגדויות, היה ותחליט הוועדה המחוזית להורות על הפקדת התכנית. היה והוועדה המחוזית תחליט לדחות את המלצת ועדת המשנה, ממילא לא תהיה כל רלבנטיות לטענות המפורטות לעיל. אלה טענות הסף של המשיבות.

לגופן של הטענות הנטענות בעתירה, המשיבות סבורות כי אין להן יסוד. התכנית, כך נטען בתגובה, נערכה באופן מקצועי, הושקעו משאבים רבים בקידומה, נערכו עשרות מפגשים עם נציגי התושבים במהלך גיבושה ונערכו לגביה דיונים רבים. הערות המחלקות השונות בעיריה, מהן מבקשים העותרים ללמוד על הפגמים בתכנית, הן אלה המעידות אל המקצועיות בה הוכנה התכנית. ההערות אינן בבחינת "חוות דעת שלילית", כנטען בעתירה, אלא הערות לתיקון, כמתבקש באישורה של כל תכנית, ורובן אף תוקנו בנוסח שהועבר לבחינת הוועדה המחוזית. זאת ועוד, המדובר בשלב מקדמי, של המלצת ועדת המשנה, וככל שמתכנן המחוז ימצא כי יש ליקויים בתכנית, הרי שהוא יעיר את הערותיו לוועדה המקומית על מנת שליקויים אלה יתוקנו טרם הפקדתה.

אשר לטענה לפיה הוכרחו חברי הוועדה להצביע על יסוד שיקולים פוליטיים, להבדיל משיקולי תכנון, המשיבות טוענות כי המדובר בתכנית שהוגשה על ידי עירית ירושלים וביוזמתה, כחלק מהחלטות מדיניות של שינוי עירוני. לפיכך, "ברי כי ראש העיר מצפה מחברי הנהלת העיר לתמוך במדיניות שמובילה ויוזמת הנהלת העיריה - ואילו חברי הוועדה יכלו להצביע בענייני תכנון בשבתם כחברי ועדת משנה בהתאם לשיקול דעתם ולא נקבע בישיבת ההנהלה כל סייג לכך. ולראיה - התנגדותו של העותר 2 בפני ועדת המשנה של הוועדה המקומית" (סעיף 22 לתגובה). לטענת המשיבות, העותרים הם אלה שאינם מבחינים בין העיריה, הרשאית ככל יזם או בעל מקרקעין, להגיש תכנית, לבין חברותם של חברי מועצת העיריה בוועדה המקומית. אכן, חברי מועצת העיריה כפופים למשמעת קואליציונית, אולם בתוקף תפקידם כחברי ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה הם יכולים להצביע לפי שיקול דעתם. המשמעת הקואליציונית הוטלה, אפוא, בעת הדיון במועצת העיריה בשאלות של מדיניות כוללת, ולא ביחס לחברי המועצה בעת שהם מכהנים בוועדת המשנה ודנים מתוקף תפקידם זה בתכנית. בהקשר זה נטען, כי משיב 2, הממשיך לכהן כחבר מועצת העיריה, פוטר מתפקידו כסגן ראש העיר בשל הפרות חוזרות ונשנות של סיעתו, סיעת מר"צ, את ההסכם הקואליציוני, כמו גם בשל התבטאויות גסות ועולבות כלפי ראש העיריה, שאינן עולות בקנה אחד עם שותפות בקואליציה. לטענת המשיבות, הצבעתו של עותר 2 כנגד התכנית הינה ביטוי בלתי ענייני להשגותיו כנגד הרפורמה הכללית אותה מקדמת העיריה וכנגד מדיניותה ככלל.

בכל הנוגע לתכנית מס' 14017, לטענת המשיבות המדובר בתכנית המאוחרת לזו נשוא העתירה. התכנית אותה מקדמת העיריה נפתחה ביום 19.1.10, ואילו התכנית האחרת נפתחה ביום 11.4.10. מכאן שמן הראוי היה לדון קודם בתכנית נשוא העתירה. מכל מקום, המשיבות מתכחשות לנטען ביחס לנוהג על פיו ככל שמוגשת תכנית אחת ביחס למתחם מסוים לא תוגש תכנית אחרת ביחס אליו. הוועדה המקומית אינה יכולה למנוע הגשת תכניות בפניה. בנוסף נטען, כי תכנית מס' 14017 מצומצמת יותר בשטחיה, וכוללת שטח של 47 דונם, בעוד שתכנית העיריה שטחה 54 דונם. בנוסף, תכנית מס' 14017, כך על פי הטענה, מתעלמת מן ההיבטים ההיסטוריים והארכיאולוגים ומייעדת את כל השטח לבנייה, בניגוד למדיניות העיריה. עוד טוענות המשיבות, כי במהלך החודשים שבהם התנהל דיאלוג רצוף בין העיריה לבין התושבים, הובהר להם באופן מפורש כי אין טעם בהגשת תכנית חליפית, שממילא אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות העיריה.

מבלי להביע כל עמדה ביחס לצדקת טענותיהם של העותרים ככל שהן מופנות לתכנית נשוא העתירה גופה, הרי שדין העתירה להדחות מחמת היותה עתירה מוקדמת, ובשל אי מיצוי הליכים. העתירה מוקדמת, שהרי אין לדעת האם המלצת ועדת המשנה תתקבל, ואם תתקבל, אלו תיקונים יערכו בתכנית כתנאי להפקדתה. ברור הוא, כי אם ההמלצה לא תתקבל, נשמט כל טעם מן העתירה, וגם אם תתקבל ההמלצה, אולם בכפוף לשינויים, הרי שהתשתית העובדתית העומדת ביסוד העתירה לא תוכל לשמש מצע לדיון. גם אם תאושר התכנית להפקדה כפי שהיא, הרי שאין חולק כי העותרים יוכלו להתנגד לה, ובמסגרת התנגדותם יוכלו לטעון את מכלול טענותיהם, הן באשר לפגמים שנפלו בה, והן באשר לדרך קבלת ההחלטה נשוא העתירה, שהרי המדובר בעניינים הקשורים זה בזה. ואכן, בית המשפט העליון דחה עתירה אשר תקפה החלטה בדבר הפקדת תכנית, בהיותה עתירה מוקדמת (עע"מ 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון). קל וחומר, כאשר השלב בו מדובר הוא שלב ההמלצה בפני הוועדה המחוזית. בצדק טוענות המשיבות, כי רבים הסיכויים שהעתירה הנדונה תתברר להיות עתירה תיאורטית, וכי על כן יש לדחותה על הסף בהיותה מוקדמת.

זאת ועוד, עותרים 1-3 זכאים היו מכוח הוראת סעיף 18(ז) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), לבקש להעלות את החלטת הוועדה לדיון חוזר במליאת הוועדה המקומית. עותר 2 אף פנה בבקשה כאמור, אולם משך אותה וביכר להגיש עתירה תחתיה. המדובר, אפוא, בסעד חלופי שהחוק הקנה לעותרים, והם בחרו להימנע מן השימוש בו. לא זו בלבד, אלא שהם נמנעו מלגלות עובדה זו לבית המשפט, לא בעתירה עצמה ולא בתגובה שנתבקשה לעניין סוגית מיצוי ההליכים. דומה כי די בעניין זה כדי לדחות את העתירה.

כך גם אין לומר, כי מכלול טענותיהם של העותרים לא תוכלנה לבוא לדיון בפני הוועדה המחוזית, היה ויוחלט על הפקדת התכנית. סעיף 100 לחוק, הקובע את הזכות להגיש התנגדויות לתכנית שהופקדה, אינו מגביל את נושאי ההתנגדות לסוגית התכנון הפיזי בלבד (ראו עת"מ 2141/09 הנ"ל). דיון בשלב מוקדם זה בעתירה, יש בו כדי לעקוף את הליכי התכנון, ולא יהיה זה מן הראוי שבית המשפט "ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות" (שם).

לא למותר להעיר, כי העתירה אינה מופנית כלפי פיטוריו של עותר 2 מתפקידו כסגן ראש העיריה, ואין זו הערכאה המתאימה לברור טענות המתייחסות לפיטורין. בנסיבות אלה לא אתייחס לנטען בעתירה, ולמוכחש על ידי המשיבים, בסוגיה זו.

הנה כי כן, העותרים לא הראו טעם מדוע יתערב בית המשפט בשלב כה מוקדם בהליך התכנוני הנדון, ומדוע לא ימצו את ההליכים העומדים לרשותם על פי החוק.

העתירה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.