מראעבה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דין בימ"ש תעבורה נתניה, תיק מספר 7287-12-09 במסגרתו נשפטה המערערת בהעדר ביום 15.2.10 בפני כב' השופטת רז והעונש שהטיל בימ"ש קמא: קנס בסך 2,500 ₪ ופסילה בפועל לתקופה של 3 שנים.

לטענת ב"כ המערערת, העבירה שיוחסה למערערת, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מיום 6.10.02 ובגין כך נהיגה ללא פוליסת ביטוח ובנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת כי הוגשה בקשה לביטול פסק הדין המפרטת נסיבות היעדרותה מהדיון.

עוד נטען כי עובר ליום 15.2.10 עברה המערערת מבחן תיאוריה שבוצע ביום 11.2.10 וביום 5.3.10 עברה מבחן מעשי, כך שמאותו יום, 5.3.10 הייתה רשאית לנהוג וטענה זו כי המערערת עומדת לעבור מבחן מעשי, היה צורך להביאה בפני ביהמ"ש על ידי עורך דין אחר שהיה אמור לייצג את המערערת, אך לא ייצגה בפועל והוא היה אמור לבקש דחייה של מועד הדיון על מנת לבוא עם רישיון לביהמ"ש למועד גזר הדין.

עוד נטען כי למערערת 4 ילדים ובחיי היום יום העונש הוא כבד ביותר.

מכאן הבקשה להתערב בעונש.

ב"כ משיבה מבקש שלא להתערב בפסק הדין.

לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

1.עיון בבקשה שהוגשה לבימ"ש קמא לביטול פסק הדין שניתן בהעדר מלמד כי הבקשה הוגשה על ידי ב"כ הנוכחי של המערערת. בסעיף 2 של הבקשה מצויין כי המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק דין בטענה שלא קיבלה את הדוח לידיה, בכלל לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה וזאת בנוסף לעובדה כי ביום הדיון הקבוע שהתה בחו"ל (ההדגשה שלי -נ.א.), על טיעון זה חוזר ב"כ המערערת בסעיף 7 לבקשה לביטול פסק דין ומציין בו כי המערערת לא הייתה יכולה להציג את האישור כי עברה מבחן עיוני עוד ביום 11.2.10 בפני ביהמ"ש, משום שבמועד הדיון שהתה בחו"ל ולא הייתה מיוצגת (הדגשה שלי – נ.א.) וכי לטענתה לא ידעה על מועד הדיון כי לא קיבלה את הדוח.

עוד צוין בסעיף 7 הנ"ל כי צילום דרכונה של המערערת מוכיח שהותה בחו"ל במועד גזר הדין.

עיון בנימוקי הערעור מלמד כי בסעיף 6 לנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת בזו הלשון: "שגה בימ"ש קמא כאשר התעלם לחלוטין מהעובדה שהמערערת במועד הדיון שהתה בחו"ל ולא הייתה מיוצגת ולא ידעה על מועד הדיון מאחר ולא קיבלה את הדוח" ובסעיף 10 לנימוקי הערעור חוזר ב"כ המערערת על אותו טיעון, צירף צילומים מהדרכון על מנת לאמת טענותיו כי ביום הדיון היא נעדרה מהארץ, אלא שמתוך עיון בצילום אי אפשר ללמוד כלל אם הייתה או לא הייתה המערערת בארץ וביהמ"ש בשעה שלמד את התיק נתפס לכלל טעון שאכן לא הייתה בארץ רק משום שבעמ' 1 מהצילום ניתן לראות בבירור תאריך של 18.1.10 אך אי אפשר לדעת אם זו כניסה או יציאה, ובעמוד שני של הצילום רואים 27.2.10 ולא ברור אם זו כניסה או יציאה, כך שביהמ"ש סבר בתום לב כי היציאה היא ביום 18.1.10 והכניסה היא ביום 27.2.10 מכאן, שאכן המערערת לא הייתה בארץ ביום הדיון.

אלא שב"כ המשיבה מרגע שהציג דוח כניסות ויציאות המתייחס למערערת, ממנו עולה כי ביום 18.1.10 נכנסה המערערת לארץ ועזבה את הארץ רק ביום 18.2.10. מכאן שביום הדיון הייתה גם הייתה בארץ!!

זאת ועוד, עיון בדוח המקורי שנמסר למערערת מלמד כי היא חתמה על הדוח המקורי אשר נמסר לה ביד, ובדוח נרשם במפורש מועד הדיון 15.2.10. מכאן שגם לטענה זו כי לא קיבלה את הדוח ולא ידעה על מועד הדיון, אין בדל של אמת.

2.עיון בעבר תעבורתי של המערערת מלמד כי רישיון מקורי הוצא ב-96' ונזקפו לחובתה 21 הרשעות קודמות כשעבירה של נהיגה כשרישיון רכב או נהיגה פוקע, אינה זרה למערערת ובעברה עבירות מהותיות שעניינן נהיגה ברכב לא תקין, נהיגה במהירות, שימוש בטלפון.

3.מתוך הבקשה לביטול פסק דין והודעת הערעור לא עולה כי עו"ד ספציפי היה אמור באיזה שהוא אופן להתייצב בביהמ"ש, כך שאינני מבינה כלל אתה טענה היום בעל פה שנשמעה כאילו היה עורך דין שהיה אמור לייצג, עורך דין עלום.

4.ככלל, בית משפט בערכאת ערעור ימנע מלהתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא מקום שלא נפלה טעות מהותית בגזר דינו, זאת גם אם בית המשפט היה פוסק אחרת.

רק טעות או חוסר סבירות קיצונית בהטלת העונש, יש בהם כדי להצדיק התערבות בית משפט של ערעור (ראה ע"פ 3332/91 מדינת ישראל נ' יצחק סבג פד"י נו (1) 437).

5.בנסיבות אלה מוטב היה אילולא הוגש הערעור, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ח אייר תשע"א, 22/05/2011 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה