מראג'ה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

השופט בנימין ארבל:

1.         עונשו של העותר נגזר למאסר של 10 חודשים על שום שהוא קשר קשר עם אחרים לידות בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב של אזרחים בסילוואן, ויידה שלושה מהם לעבר ג'יפ של חברת אבטחה שעבר בשכונה, במטרה לפגוע בו ובנוסעיו.

2.         ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם, חרף העובדה כי מדובר במאסר ראשון, בעותר שהינו חסר הרשעות קודמות, ואשר לא נמצא דופי בהתנהגותו בכלא. ועדת השחרורים ציינה כי העותר הינו מסוכן לציבור, נוכח התעוזה שבמעשיו, אשר נעברו על רקע של הזדהות עם אידיאולוגיה מסוכנת ומעוותת, המעמידה במרכז מעייניה את המגמה לפגוע ולרצוח אנשים חפים מפשע. בין היתר, סמכה הועדה את חוות דעתה על חוות דעת שירות הבטחון הכללי, לפיה המצב הבטחון הכללי באזור מגוריו והעימות המתנהל שם בין התושבים, מלמדים על מסוכנותו של העותר. מחוות דעת זו עולה אף כי העותר היה שותף ומעורב בהפרות סדר, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מטרות צבאיות ישראליות.

            כל אלה הביאו את הועדה לכלל מסקנה כי מסוכנותו של העותר גבוהה למדי וכי אין מקום להורות על שחרורו.

3.         בעתירה שלפנינו, טוען העותר אין ספור טענות, מהן עולה כאילו לוקה החלטת הועדה בחוסר סבירות. לטענתו, לא היה מקום להסתמכות הועדה על אסמכתאות הנוגעות לעבריינים בטחוניים "כבדים", לא היה מקום ליתן את הדעת לעובדה כי העותר הינו אזרח ישראלי ובכך הסיכון הטמון בו גובר, לא ניתנה הדעת גבי שיקוליו האישיים של העותר, עברו והתנהגותו בין כתלי הכלא. מנגד, ניתן משקל בלתי  מבוטל לחוות דעת השב"כ, חרף העובדה כי גורמי שב"כ לא נפגשו עם העותר וכי הנתונים אשר עמדו בפני גורמי השב"כ השתנו, כאשר השקט שב לשרור באזור מגוריו.

4.         המשיבה הגישה תגובה בכתב, אולם לא התייצבה לדיון. עם זאת, בחינת החומר אשר הונח על שולחננו, אופי העבירות והנסיבות הנלוות אליהן, מלמדים כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה, באופן אשר בית משפט זה יראה לנכון להתערב בה.

5.         נראה, כי הועדה נתנה דעתה לכל השיקולים אשר הונחו לפניה. אופיין של העבירות, כמו גם הנסיבות האופפות את ביצוען-כפי העולה מחוות דעת שירות הבטחון הכללי- מעידות על כך כי עבירות אלה נעברו על רקע אידיאולוגי. על העותר מונח היה הנטל להוכיח כי זנח את האידיאולוגיה אשר הביאה אותו למעבר העבירות. המדובר באידיאולוגיה אשר הוגדרה על ידי הועדה כאידיאולוגיה מסוכנת ומעוותת, המעמידה במרכז מעייניה את המגמה לפגוע באנשים חפים מפשע ולרוצחם. על כן, טמונה באידיאולוגיה זו מסוכנות גבוהה. כעולה מחוות דעת גורמי שב"כ עליה למדנו מן הטיעונים שבתיק, אוחז העותר באידיאולוגיה זו, ונראה כי העבירות בגינן הוא נאסר, אינן אלא רק חלק מפעילותו מונחית האידיאולוגיה האמורה.

            העותר לא הוכיח כי זנח אידיאולוגיה זו, ואף לא הביע חרטה של ממש על מעשיו.

            נוכח כל אלה, רשאית היתה הועדה ואף חייבת להסיק כי אכן הוא עדיין אוחז בעמדותיו המסוכנות.

6.         על כן, אין לומר כי נפל דופי בהחלטת הועדה. ומשכך, מורים אנו על דחיית העתירה.

ניתן היום, א' טבת תשע"א, 08 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ב' ארבל, שופט

ש' אטרש, שופא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: