מר אבו אלהווא מחמוד אמין נ' אחמד האשם אמין אבו אלהווא ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעים לפנות ידם מהנכס שלדבריו הוא בעל הזכויות בו והנתבעים מתגוררים בו שלא כדין.

א. רקע

אביו של התובע היה הבעלים של בניין בעל 2 קומות ברחוב אלשייאח 16 בשכונת אל-טור בירושלים (להלן:"הנכס").

הקומה הראשונה בנכס כללה במקור חדר אחד . הקומה השניה כוללת 2 חדרי שינה, מטבח, שירותים, מדרגות ומעבר.

בשלהי שנות ה-50 ערך התובע שיפוץ בנכס והשקיע בו 200 דינר - שהיה אותה עת שווה ערך למחצית משווי הנכס.

לאחר השיפוץ ביום 5.5.1957 נחתם מסמך בין האב והבן – התובע - לפיו הבן הוא היחיד שזכאי להשתמש בנכס , להפיק ממנו תועלת ולשכן בו אחרים על פי רצונו "ולפי מה שהוא חושב שיש בו תועלת וטובה אישית לו" יותר מכך בהמשך נאמר כי :

"לצד השני (היינו לתובע) הזכות להחזיק בבית הנזכר ולהפיק ממנו הכנסה ותועלת לעצמו לבדו ובאופן עצמאי , בכך שאין לצד הראשון בחייו, ואין ליורשיו האחרים לאחר מותו הזכות להתנגד או לחלוק על הצד השני או ... לפגוע בזכויותיו" (ראה נספח ד' המתורגם לתצהיר התובע - ת/1).

בשנת 1962 החליט האב המנוח (להלן:"האב" או "הסב") למכור את הנכס למר עטיה אבו קוידר.

מר עטיה שילם לאב את חלקו בתמורה אולם התובע טוען כי רכש ממר עטיה את זכותו לאחר שהשיב לו את אותה תמורה.

כך התובע שילם לקונה את 400 הדינרים ששילם הקונה לאב. (ראה נספח ח' לת/1)

התובע טוען כי משלב זה הפך לבעל זכות הקניין בנכס.

בשנת 1993 העתיק מר אחמד האשם (להלן:"הנתבע") את מקום מגוריו לירושלים לאחר שהתגורר ברבת עמון.

יצויין כי הנתבע ואשתו (להלן: "הגב' אינטיסאר" או "הנתבעת") הם אחייני התובע -ילדי אחיו.

כיוון שהנתבעים היו במצב כספי קשה , עם המעבר של הנתבע לישראל, הם בקשו מהתובע להתגורר בנכס והאחרון הסכים ונתן את מפתחות הנכס לנתבע על מנת שיתגורר עם משפחתו בנכס.

מאז ועד היום גרה המשפחה בנכס וזאת ללא תשלום דמי שכירות או תמורה אחרת.

בשלב מסויים החליט התובע לגור בנכס בעצמו וביקש להוציא את אחייניו מהנכס, שכן מצבו הכלכלי הורע.

כל דרישותיו "העלו חרס" .

דרישות הפינוי יצרו מחלוקת בין הצדדים שהם בני משפחה ולכן ניאות התובע בשנת 2005 להגיע להסדר פשרה עם הנתבע לפיו הנתבע ואשתו יקנו את הנכס (להלן:"הסכם הפשרה" או "ההסכם" או "ת/2").

בהסכם מוגדרים כל אחי התובע כיורשים. נאמר בהסכם כי הנתבע ואשתו ישלמו לתובע 2000 דינר כמקדמה ועוד 26,000 דינר תוך 30 יום מיום חתימת ההסכם.