מקסימובה ואח' נ' שר הפנים

פסק דין

העותרים בעתירה זו, מקסימובה נינה, זטולבסקי נינה וזטולבסקי דמיטרי, מבקשים להורות למשיב, שר הפנים, להחיל על עותרת 1 (להלן – העותרת) את נוהל משרד הפנים מס. 5.2.0033 בעניין מתן מעמד להורה קשיש (להלן – "הנוהל" ו"נוהל הורה קשיש").

עקרי העובדות, ההליכים וטענות הצדדים

עותרת 2, ילידת שנת 1966, נשואה לעותר 3, יליד שנת 1967. העותרת, ילידת שנת 1935, היא אמה של עותרת 2.

בשנת 1990 עלו עותרים 2 ו- 3 מברית המועצות לשעבר לישראל יחד עם בנם. עותרים 2 ו- 3 קיבלו אזרחות ישראלית ולשניים נולדה בת בישראל.

כפי שיפורט להן, לטענת המשיב, המסמכים המעידים על יהדותם של עותרים 2 ו- 3, שעל בסיסם הוענקה להם אזרחות ישראלית, התבררו לאחר מכן מזויפים. העותרים מצדם, מכחישים טענה זו.

בשנת 1993 נכנסה העותרת לישראל באשרת ביקור ושהתה בארץ מספר חודשים.

בשנת 1996 ביקשה העותרת לעלות לישראל, אך בקשתה סורבה, מהטעם שהמסמכים שהציגה להוכחת יהדותה התבררו, לשיטת משרד הפנים, מזויפים (לטענת המשיב גם העותרים, למעשה, אינם חולקים על כך, שכן בהמשך ציינה העותרת, בבקשה נוספת שהגישה למשרד הפנים, כי היא נוצרייה).

בשנים 1999 ו- 2001 ביקרה העותרת בישראל פעמיים נוספות, לתקופה של 3 חודשים כל פעם (בהתאם לאשרות ביקור שהוענקו לה).

בשנת 2004 ביקשה עותרת 2 אשרת כניסה נוספת לישראל עבור העותרת. בקשה זו סורבה מהטעם שבעת הגשת בקשתה של העותרת לעלות לישראל (בשנת 1996), היא הציגה מסמכים שהתבררו, לשיטת משרד הפנים, מזויפים. עותרת 2 הגישה ערר על החלטה זו, אך זה נדחה בהחלטה מיום 31.5.04.

במהלך שנת 2005 התקבלו במשרד הפנים תוצאות בדיקות שערכה המחלקה הקונסולרית במשרד ראש הממשלה ("נתיב") בדבר זכאותם של העותרים לעלות לישראל. מסקנת נתיב הייתה כי המסמכים שהציגה העותרת לתמיכה בבקשתה האמורה משנת 1996 מזויפים. עוד צוין כי גם תעודת הלידה של אמו, שהציג עותר 3 לתמיכה בבקשתו לאזרחות ישראלית – תעודה שבה צוין כי האם יהודיה – מזויפת. נוכח זאת המליץ נתיב למשרד הפנים לבטל את אזרחותם של עותרים 2 ו- 3, של בנם ושל הוריו של עותר 3.

בהמשך שנת 2005, פנה משרד הפנים לעותרים 2 ו- 3 בדרישה לתיקון סעיפי הדת והלאום בתעודות הזהות שלהם, בציינו כי רק לאחר תיקון זה תידון בקשת העותרת למעמד בישראל. העותרים סירבו, בשלב זה, לעריכת השינוי.

ביום 12.9.05, ביום 11.6.06 וביום 14.6.07 פנתה עותרת 2 למשרד הפנים על מנת שיתיר את כניסת העותרת לישראל. בתחילה התנה משרד הפנים את כניסת העותרת לישראל בהפקדת עירבון, אך לאחר מכן חזר בו מדרישה זו ואפשר את כניסת העותרת ארצה באשרת תיירת. זאת, לטענת העותרים, לאחר שעותרים 2 ו- 3 הסכימו לתיקון סעיפי הדת והלאום בתעודות הזהות שלהם מ"יהודי" ל"לא רשום". העותרת נכנסה לבסוף לישראל בפעם הרביעית ביום 23.9.07 ואשרת השהייה שלה הוארכה מפעם לפעם (עד יום 23.9.08).

ביום 3.5.08 הגישה עותרת 2 בקשה למשרד הפנים, להעניק מעמד לעותרת בהתאם לנוהל הורה קשיש. בבקשה צוין כי העותרת היא קשישה ואלמנה; כי אין לה קרובי משפחה בחו"ל שיכולים לדאוג לצרכיה; כי מצבה הרפואי והכלכלי בכי רע; כי נכדיה, שאותם גידלה ממועד לידתם, ושהמבוגר שביניהם שירת שירות צבאי מלא, קשורים אליה ומבקשים כי תישאר בישראל. לבקשה זו צורף תצהיר מטעם העותרת, שבו היא מציינת כי עותרת 2 היא בתה היחידה. זאת, לדברי המשיב, בניגוד לאמור בעתירה, שלפיה לעותרת בן נוסף (בן שלדברי העותרת נעדר מאז שנת 1980).

במסגרת בחינת הבקשה חזר נתיב על עמדתו בנוגע לעותרים וציין כי גם הוריו של העותר 3 עלו לישראל בהסתמך על מסמכים מזויפים וכי לא ברור מדוע אושר לעותרת להיכנס לישראל באשרת תיירת. לאחר שנבחנה הבקשה (וערר מטעם העותרת שהוגש בשלב מאוחר יותר) על ידי גורמים שונים במשרד הפנים, ניתנו מספר החלטות שדחו את הבקשה (בחודשים אוקטובר 2008, נובמבר 2008, מאי 2010 ולבסוף בספטמבר 2010). בהחלטה מיום 3.9.10 אף צוין כי משרד הפנים שוקל כיצד לפעול בעניין יתר בני המשפחה.

ביום 11.10.09 הגישו העותרים את העתירה דנן יחד עם בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתה מישראל עד למתן פסק דין בעתירה וביום 13.10.09 ניתן צו ארעי שאסר על גירוש העותרת מישראל (בהמשך הפך הצו הארעי לצו ביניים ותוקפו הוארך).

בעתירתם טענו העותרים כדלקמן:

העותרת התאלמנה בשנת 2003. מאז שנפטר בעלה ועד לבואה ארצה, בשנת 2007, התקשתה העותרת להסתדר בכוחות עצמה ונזקקה לעזרת שכניה ולתמיכה כלכלית מצד עותרים 2 ו- 3. בנסיבות אלה, משמלאו לעותרת 70 שנה, ביקשה עותרת 2 ממשרד הפנים לאפשר לעותרת להיכנס לישראל. משרד הפנים סירב תחילה לאשר זאת, אך לאחר שעותרת 2 הסכימה לדרישת משרד הפנים לשנות את סעיפי הדת והלאום בתעודת הזהות שלה, התיר משרד הפנים את כניסת העותרת ארצה (בהמשך שונו סעיפי הדת והלאום גם בתעודת הזהות של העותר 3). לאחר שנכנסה לישראל ושהתה בה זמן מה, ביקשו העותרים להסדיר את מעמדה של העותרת במסגרת נוהל הורה קשיש, אך משרד הפנים דחה בקשה זו.

לטענת העותרים, בקשתם נדחתה רק על בסיס הטענה לפיה עותרים 2 ו- 3 קנו את אזרחותם באמצעות מסמכים מזויפים, וללא התייחסות לגוף הבקשה.

העותרים הוסיפו, כי נענו לדרישת משרד הפנים לשינוי סעיפי הדת והלאום בתעודות הזהות שלהם, שכן, על רקע בקשת העותרת להיכנס לישראל, הם ביקשו שלא להתעמת עם משרד הפנים בעניין זה. לדבריהם, מקור הדרישה הנ"ל בחסרים כאלה ואחרים במסמכיו של עותר 3, שנוצרו כתוצאה מכך שחלק מבני משפחתו נאלצו להסתיר את יהדותם בברית המועצות. עם זאת, לדבריהם, משפחתם היא משפחה שומרת מסורת, שהקפידה על קיום מצוות, לרבות ברית מילה, גם בברית המועצות. כמו כן, בנם של עותרים 2 ו- 3 שירת שירות צבאי מלא ביחידת 669, ובתם עומדת להתגייס לצה"ל. בנוסף, אין חולק כי סבו המנוח של עותר 3 היה יהודי ואזרח ישראל, כך שלא יכול להיות חולק כי עותרים 2 ו- 3 הם זכאי שבות.