מקמל נ' בוארון ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהגישה התובעת שהתגוררה לטענתה בתקופה הרלבנטית בשנת 2012 במתחם שוק הפשפשים ביפו ברחוב רבי נחמן 6 , כנגד הנתבעים בעלי עסקים במתחם זה , בגין מטרד של רעש בניגוד לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג,1992 כמפורט להלן:

1.את הנתבע 1 תבעה הגין נזקי רעש שנגרמו בהשמעת מוסיקה בניגוד להוראות תקנה 3 לתקנות אלה בגין השמעת מוזיקה ו"בסים "מעסקו של הנתבע 1 לאחר השעה 23:00.

בהתייחס לנתבע 1 שמנהל עסק בשם ג'ופאה במתחם שוק הפשפשים ביפו, טענה התובעת בכתב תביעתה כי הנתבע 1 ,הפר את הוראות החוק למניעת מפגעים בכך שגרם לרעש – מוסיקה, באמצעות מכשיר קול במהלך שעות המנוחה ומחוץ לשעות המותרות על פי חוק.

במהלך הדיון בפני נוכחתי כי עסקו של הנתבע 1, שהוא בהחלט בעל רישיון לניהול מסעדה מצוי במרחק של כ-37 מ' מחלון הדירה, שם התגוררה לטענתה התובעת.

התובעת ביקשה להמחיש בפני את השמעת המוזיקה וצלילי ה"בס" דווקא מעסקו של הנתבע 1 באופן המעוול ו גורם המטרד לטענתה.

בפועל, הוקרן בפני סרט ממנו לא ניתן ללמוד כלל על השמעת מוזיקה כטענתה. מה גם שמועד צילום הסרט לא תועד, לא ניתן לדעת באם מדובר בצילום לאחר ה שעה 23:00 או אחרת.

בסיכומיה, חזרה בה התובעת מתביעתה את הנתבע 1 והודיעה שאינה תובעת ממנו כל פיצוי.

אשר על כן, ניתן בזה פסק דין לדחיית התביעה כנגד הנתבע 1.

2.אשר לנתבעת 2-מסעדת פלימרקט בע"מ: לטענת התובעת, לאחר השעה 01:00 בקעו ממקום עסקה רעשים של "טלטול כלים" בניגוד לתקנה מספר 6 לתקנות מניעת מפגעים (מניעת רעש) התשנ"ג-1992.

להוכחת טענתה, הוקרן סרט שמתעד תאריך אחד ויחיד מאוגוסט 2012.

הסרט צולם בסמוך לפתח האחורי של העסק ולא מדירתה של התובעת!

בסרט שהוקרן ,ראיתי כי דלת המטבח האחורית הייתה פתוחה ושמעתי שניים או שלושה רעשים מתכתיים שניתן לראות בהם רעש הנובע מ" טלטול כלים".

המושג "רעש" אינו מוגדר בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש). אניח כי עצם השמעת קול בעקבות טלטול מיכלים יש בו רעש מעוול על פי תקנות אלה.

התובעת תבעה את הנתבעים בגין נזקים שנגרמו לה על ידי הרעש לו גרמו הנתבעים אשר בעקבותיהם , לא הצליחה לישון באופן סדיר בדירתה בתקופה הרלבנטית "נאלצה לעזוב את דירתה", נגרמו לה הוצאות של הובלת מיטלטליה ומאחר ונאלצה לעבור דירה בבהילות, שנמנעה ממנה הבחירה והברירה לשכור נכס שהתאים לדרישותיה בתקציב זהה לזה ששכרה בקרבת עסקי הנתבעים ומכאן, שנגרמו לה נזקים והוצאות נוספות – ההפרש בין שכר הדירה במתחם שוק הפשפשים לבין דירה חלופית ששכרה ברחוב יהודה הימית – 700 ₪ לחודש.

עוד טענה כאמור כי במהלך החודשים- יוני יולי 2012 נבצר ממנה לישון בדירתה מחמת הרעש, היא נאלצה לישון אצל חברים. בעקבות תלאות אלה תבעה החזר דמי השכירות בגין חודשיים – יוני יולי 2012 בסך של 4,200 ₪. בהקשר זה אעיר כי למרות שנתאפשר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן להוכחת נזקיה לא המציאה כל מדידות רעש שיש בהם להעיד על רעש בלתי סביר בניגוד לחוק, מעצם הפעלת עיסקיהם של הנתבעים. התובעת גם נמנעה מלזמן עדים שהיו יכולים לתמוך בגירסתה ולו בהתייחס לחודשיים הנ"ל.

אציין ואדגיש כי על פי הסכם השכירות שצירפה התובעת היא התגורר ברחוב רבי נחמן 6 במתחם שוק הפשפשים על פי הסכם שכירות מ-1.8.11-31.7.12.

התובעת לא המציאה כל אסמכתא או ראיה שתעיד כי הייתה לה זכות בדירה במתחם המדובר אם כי זכות שכירות או אם כי זכות לאופציה להארכת שכירות. משכך, התביעה לתשלום הפרשי דמי שכירות מאחר ונאלצה לעבור למושכר שונה, דינה דחייה באשר הסכם השכירות החלופי אשר צורף לכתב התביעה – שכירות בדירת גן דופלקס בת שני חדרים ברחוב יהודה הימית הוא מיום 13.9.12. -תאריך הסכם השכירות החלופית מעיד בהחלט כי נכרת שלא בעקבות רעשים או מטרד במושכר ברחוב נחמן 6 תל אביב אלא שלאחר שתם הסכם השכירות בין התובעת לבעל הנכס בכתובת זו.

אשר על כן, דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת הן לעלות הובלה של תכולה למושכר חלופי והן להפרש דמי שכירות בין דמי השכירות ששילמה במושכר ברחוב יהודה הימית לדמי השכירות ששילמה ברחוב נחממן 6. מה גם שמדובר במושכר שונה. ברחוב רבי נחמן 6 מדובר בדירה בת חדר וחצי מטבח ושירותים ואילו ברחוב יהודה הימית מדובר בדירת גן-דופלקס שני חדרים המתפרשת על שתי קומות.

אשר לפרק הזמן המתואר בכתב התביעה ממאי 2012 ועד תום תקופת השכירות 31.7.12, אני מאמינה למנהל הנתבעת 2-חברת פלימרקט בע"מ שפתח את העסק רק לאחר שהגיש בקשה לרישיון ב-22.6.12.