מקמל נ' אושר

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.7.13 בשכונת נווה עוז.

2. לטענת התובע, "הנתבע היה עסוק בטלפון", לא הבחין באופנועו של התובע ופגע בו.

3. הנתבעת טענה כי נסעה בכביש דו סטרי בנתיב הימני, במהירות שתאמה את תנאי הדרך. לפתע, הבחינה התובעת באופנועו של התובע, יוצא מחניה ומתפרץ לכביש. הנתבעת בלמה מיד את רכבה, אך לא הספיקה למנוע את התאונה ופגעה באופנועו של התובע. הנתבעת טענה כי התובע לא אותת או צפצף על כוונתו לצאת מהחניה ולא היה באפשרותה לצפות זאת. לאחר התאונה טען בפניה התובע כי הבחין ברכבה. הנתבעת מכחישה גרסת התובע לפיה היתה טרודה בטלפון וטענה כי הראתה לתובע לאחר התאונה כי מכשיר הסלולרי שלה היה מנוח בתיק בעת התאונה.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה עמד על שפת המדרכה וביקש לפנות שמאלה. התובע יצא מהמדרכה והתבונן לצדדים על מנת לוודא שהכביש פנוי. התובע הבחין ברכב הנתבעת מתקרב אך לטענתו מבטה של הנתבעת היה מופנה כלפי מטה ברכב והיא היתה טרודה בטלפון ולא הבחינה בו. התובע טען כי עמד במרכז הכביש כאשר אופנועו חוסם כמחצית הנתיב והמתין ללא תזוזה על מנת להבין מה רכב הנתבעת עומד לעשות.

אשת התובע העידה כי עצרו בצד הדרך על מנת לבצע פניה. התובע עצר את האופנוע באופן שבלט לכביש וזאת על מנת לבדוק האם הכביש פנוי. בשלב זה, פגעה בהם הנתבעת שנסעה ברכבה במהירות איטית שאחרת היתה מפילה אותם מהאופנוע.

5. הנתבעת גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה באיטיות בכביש כשלפתע הבחינה בתובע עומד בצד הכביש. לפתע, יצא התובע מהחניה לכביש ובעת שהבחינה בכך בלמה את רכבה. אך, לא הצליחה למנוע את התאונה.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת וקובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי. שנית, גם התובע ואשתו, תמכו בגרסת הנתבעת לפיה האופנוע בלט וחסם חלק מהכביש. אשת התובע, אף העידה כי הנתבעת נהגה באיטיות ולא טענה כי הנתבעת היתה טרודה במכשיר הטלפון.

שנית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להידחות.

הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבעת הרי שנסעה באיטיות בנתיב הנסיעה בו זכות הקדימה שמורה לה, כשלפתע התפרץ התובע עם רכבו לכביש וחסם חלקית את נתיב נסיעתה ומכאן שהוא האחראי לקרות התאונה. הנתבעת בלמה את רכבה מיד כשהבחינה באופנועו של התובע, אך לא היתה בידה אפשרות למנוע את התאונה. לפיכך, אין להטיל עליה אשם תורם.

7. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

8. סוף דבר - התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: