מקלשה נ' קרוננפלד ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום נזקי תאונת דרכים מיום 7/10/08.

התובעת טוענת כי בתה, הגב' סאפיה מירבת (להלן: "נהגת התובעת"), נהגה ברכבה באותו היום במטרה לאסוף את ילדיה אשר סיימו לימודיהם בבית ספר "כרמל" המצוי ברח' שדרות המגינים בחיפה. לטענת התובעת, הנסיעה היתה איטית מאד מאחר והיה במקום עומס תנועה כבד ורכבים רבים. לטענת התובעת, כאשר הגיע רכב התובעת לפני מעגל התנועה ועצר על מנת ליתן זכות קדימה לרכבים המצויים במעגל התנועה, פגע בו רכב הנתבע 1 המבוטח בידי הנתבעת 2. לאחר מכן, כך לטענת התובעת, פגע רכב הנתבע 3 המבוטח בידי הנתבעת 4 ברכב הנתבע 1 והדפו על רכב התובעת.

התובעת טוענת כי אינה יודעת מהו חלקו של כל אחד מן הנתבעים בנזקיה, ברם לטענתה חייבים הנתבעים כולם יחדיו בכל הנזק אשר נגרם לרכבה.

התובעת פנתה לשמאי מטעמה אשר העריך את הנזקים בסך של 3,920 ₪ וכן שכר טרחת השמאי בסך של 520 ₪ ומכאן תביעתה של התובעת.

הנתבעים 1-2 טענו כי הנתבע 1 נהג במהירות איטית ושמר מרחק כדין מרכב התובעת, אלא שרכב הנתבע 3 הגיע מאחוריו, פגע בו והדפו על רכב התובעת וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים הנתבעים בידי התובעת.

הנתבעים 3-4 טענו כי כאשר פגע נהג הנתבע 3 ברכבו של הנתבע 1, היה זה לאחר שרכב הנתבע 1 כבר פגע ברכב התובעת ולפיכך, לא גרם הנתבע 3 לכל נזק לרכב התובעת ודינה של תביעת התובעת כנגד הנתבע 3 והנתבעת 4 כמבטחתו, להידחות.

דיון והכרעה :

מטעמה של התובעת העידה הנהגת, הגב' סאפיה מירבת וזו סיפרה כיצד אירעה התאונה. התובעת העידה כי הסתכלה לאחור במראת הרכב לפני התאונה והבחינה כי "הנהג אחרי שמר מרחק כי היה פקק תנועה" (ראה עמ' 1 שורה 15 לפרוטוקול). ברם כאשר נשאלה באם היא יודעת בוודאות כיצד אירעה התאונה, השיבה נהגת התובעת בכנות רבה כי התאונה אירעה כאשר מישהו נכנס בה מאחור, אך היא אינה יודעת מה קרה בין שני הרכבים שאחריה (ראה עמ' 1 שורות 20-23 לפרוטוקול).

כאשר נשאלה על כך בידי בית המשפט, נהגת התובעת העידה כי שמעה במהלך התאונה מכה אחת בלבד (ראה עמ' 1 שורה 14 לפרוטוקול). עניין זה אינו מתיישב עם עדות התובעת לפיה הנתבע 3 הודה בפניה במועד התאונה כי פגע ברכב הנתבע 1 והדף אותו על רכב התובעת (ראה עמ' 2 שורות 12-13 לפרוטוקול ועמ' 3 שורות 3-4 לפרוטוקול). ככל שהדברים היו נכונים, אמורה היתה התובעת לשמוע תחילה את מכת רכב הנתבע 3 ברכב הנתבע 1 , כלומר שתי מכות.

הדברים האמורים מצאו ביטוים גם בהודעתה של נהגת התובעת לחברת הביטוח (נ/1), אלא שזו לא זכרה בעדותה אם אכן אמרה את הדברים לסוכן הביטוח או כתבה אותם בעצמה שכן זה אינו כתב ידה והיא העידה כי סיפרה את הדברים לעורך הדין ואינה יודעת באם הוא עצמו מילא את הטופס (ראה עמ' 2 שורות 1-2 לפרוטוקול).

עניין זה אף אינו מתיישב עם עדותם של התובעת והנתבע מס' 1 לפיה היה במקום עומס תנועה כבד והרכבים נאלצו לנסוע באיטיות מרובה. על מנת שרכב הנתבע 3 יהדוף את רכב הנתבע 1 נדרש כי יגיע אל המקום במהירות ובהתאם לעדות התובעת והנתבע 1, לא ניתן היה לפתח מהירות שכזו בשל עומס התנועה במקום. כאשר נתבקש הנתבע 1 להסביר זאת, הוא חזר וטען כי "הבחור שהיה אחרי נכנס בי וכתוצאה מכך נכנסתי ברכב שהיה לפני" (ראה עמ' 3 שורה 26 לפרוטוקול). הסבר של ממש לא ניתן בידי הנתבע 1.

עדות הנהג מטעמו של הנתבע 3 שבה וחיזקה נקודה זו, כאשר נהג הנתבע 3 הסביר כי "לא היה הדף. לא הייתי בתאוצה". נהג הנתבע 3 הוסיף והעיד כי התאונה התרחשה בפרק זמן קצר במיוחד של כמה שניות והודה בכנות כי אינו יודע אם בטרם פגע בנתבע 1, כבר התרחשה הפגיעה ברכב התובעת, אלא שהוא חושב כי הנתבע 1 פגע ברכב התובעת ואז פגע נהג הנתבע 3 ברכב הנתבע 1(ראה עמ' 4 שורה 32 לפרוטוקול). ראה אף בטופס ההודעה לביטוח (נ/2) בו מוסר נהג הנתבע 3 כי פגע בשני הרכבים הנוספים המעורבים בתאונה.

מכלול העדויות ובעיקר העובדה כי התאונה התרחשה בפרק זמן של שברירי שניות בהתאם לעדויות הנהגים, כי נהגת התובעת העידה כי שמעה וחשה מכה אחת בלבד וכי באזור שרר עומס תנועה אשר לא אפשר פיתוח מהירות נסיעה, מובילות למסקנה כי הן הנתבע 1 והן נהג הנתבע 3 לא שמרו על מרחק כחוק מן הרכב אשר לפניהם ובכך גרמו לתאונה נשוא התובענה ובצוותא לנזקיה של התובעת.

איני מקבלת טענת הנתבע 1 לפיה שמר על מרחק כחוק מרכב התובעת ואף טענת התובעת אשר טענה כי הבחינה בו עת הביטה לאחור במראה הפנורמית במרחק ממנה, אינה מתיישבת עם תנאי השטח. כאמור, הן התובעת והן הנתבע 1 העידו כי במקום שרר עומס תנועה ועל מנת כי רכב הנתבע 1 יהדף בידי רכב הנתבע 3, היה צורך כי רכב הנתבע 3 יגיע במהירות רבה אותה לא ניתן היה לפתח בתנאים אשר היו במקום.

אין זאת אלא כי אי שמירת מרחק ורשלנותם של שני הנהגים (הנתבע 1 ונהג הנתבע 3 ) היא זו אשר גרמה לכך כי הנזק לו גרם הנתבע 1 עת פגע ברכב התובעת הוכפל כאשר פגע בו נהג הנתבע 3 ובאשמו של נהג הנתבע 3. משכך , יש ליחס לכל אחד מן הנהגים את האחריות למחצית מנזקיה של התובעת וכך אני מורה.

הצדדים לא חלקו על גובה נזקיה של התובעת אשר הינם בהתאם לחוות דעת השמאי בסך של

3920 ₪ נכון ליום עריכת חוות הדעת (12/10/08) וכן שכר טרחת השמאי בסך של 520 ₪.

נוכח האמור, אני מחייבת את הנתבע 1 והנתבעת 2 כמבטחת הנתבע 1 , ביחד ולחוד במחצית מנזקי התובעת בסך של 2220 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה של התובעת.

הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום עריכת חוות הדעת (12/10/08) ועד ליום התשלום המלא בפועל.