מקלו נ' משרד הפנים

פסק דין

1.העותר הסתנן לישראל מגבול מצרים, על פי הצהרתו, ביום 20.5.08.

העותר נעצר וביום 27.5.08 הובא העותר לתשאול בפני נציג ביקורת הגבולות. באותו תשאול אשר נערך בשפה הצרפתית טען העותר כי הוא אזרח מאוריטניה וציין כי בארצו אין לו פרנסה.

2.לעותר נערכו שימועים בבית הדין לביקורת המשמורת אשר נערכו בשפה הצרפתית וביום 17.7.08 טען העותר כי אם לא יקבל אשרת עבודה בישראל הוא מבקש לחזור למאוריטניה.

3.העותר הגיש בקשה למקלט מדיני וביום 4.12.08 רואיין על ידי נציבות האו"ם לפליטים. באותו ראיון נשאל העותר באיזו שפה הוא מדבר והוא טען כי הוא מדבר את שפתו השבטית וכן כי הוא דובר צרפתית.

4.בקשתו של העותר לקבל מקלט מדיני נדונה על ידי האו"ם והנציבות המליצה לדחות את בקשתו למקלט. עקב כך ולאור המלצתה של הוועדה המייעצת לענייני פליטים, החליט ראש רשות האוכלוסין לדחות את בקשתו של העותר.

5.העותר הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו.

נציבות האו"ם המליצה לערוך לעותר ראיון נוסף על ידי אנשי יחידת ה-RSD של משרד הפנים. באותו ראיון התבקש העותר להסביר כיצד הגזענות במדינתו השפיעה עליו באופן אישי. גם ראיון זה נערך בשפה הצרפתית.

ראש הרשות החליט לאחר מכן ועל בסיס הראיון השני לדחות את הבקשה.

6.בעתירתו מבקש העותר לקבוע כי הוא זכאי למעמד של פליט בישראל ולחילופין לקבוע כי על המשיב לדון מחדש בבקשתו לאחר שיערך לו ראיון נוסף בשפתו השיבטית. עוד לחילופין מבקש העותר לקבוע כי הוא חסר אזרחות.

בנוסף מבקש העותר לבטל את צווי ההרחקה והמשמורת שהוצאו כנגדו.

יצויין כי בינתיים העותר שוחרר על פי החלטת בית הדין.

7.טענתו הבסיסית של העותר היא שהוא סובל מגזענות במאוריטניה עקב העובדה שצבע עורו שחור וכי הוא שייך לקבוצת המיעוט השחור באותה מדינה. לטענתו השלטון במאוריטניה הוא שלטון ערבי המדכא את הקבוצות השחורות במדינה.

8.בראיונות שנערכו לעותר, לרבות הראיון השני ביחידת ה-RSD, טען העותר כי בהיותו בן 14 ארע מקרה חד פעמי בו הגיעו לאדמת אביו ארבעה רועי צאן ערביים עם עדר כבשים ובעקבות עימות שהתפתח, הם הרביצו לאימו.

העותר הודה כי מקרה זה ארע שנים רבות לפני שעזב את מאוריטניה וכי זה המקרה היחיד בו סבל באופן אישי מגזענות במדינתו.

העותר המשיך וסיפר בראיון השני כי אימו ושני אחיו ממשיכים להתגורר במאוריטניה באותו כפר ומצבם טוב.

9. מעבר לאירוע האמור בסעיף 8 לעיל, לא טען העותר לגזענות אשר ממנה סבל באופן אישי במאוריטניה.

על פי אמנת הפליטים על מי שמבקש מקלט מוטלת החובה להראות שהוא נרדף במולדתו על רקע גזעו, דתו, לאומיותו, השתייכותו לקבוצה חברתית מסויימת או שהשקפתו הפוליטית היא השקפה מסויימת.

עוד צריך המבקש להראות שאינו יכול לקבל הגנה ממדינת לאומיותו.

בענייננו לא הוכיח העותר את טענת הרדיפה על פי תנאי האמנה.