מקייס נ' טבריה

פסק דין

1.התובע הזמין אצל הנתבעת ביום 06.06.09 מסיבת שבת חתן לבר מצווה של בנו דוד. לטענתו האירוע היה זוועתי. הוא טען כי ביום האירוע הקדימה גיסתו של התובע וארבעת נכדיה להגיע, אולם היא סולקה מהמקום על ידי אחד העובדים, ולא ניתנה לה אפשרות להיכנס למלון.

לטענתו, אולם האירועים היה חם ולוהט, המזגנים עבדו אך לא הספיקו, אחד העובדים הציע להפעיל את המאווררים, אולם בשל קדושת השבת סירב התובע. יתר על כן, השתיה שסופקה על ידי המלון לא הספיקה עבור האורחים, ומר רוני, שהיה מנהל האירועים באותו יום, נאלץ לקחת שתיה מהאירוע הנוסף שהיה באותו מקום.

התובע טען עוד כי שירותי המלצרות היו גרועים ביותר, עד שנאלצו התובע, אשתו, וחמותו לשמש כמלצרים לאורחים. יתר על כן, המזון שהוגש היה ברמה נמוכה מאוד, ולא תאם את מה שסוכם בתפריט. במוצ"ש התובע שילם לנתבעים את מלוא הסכום והודיע להם שלא היה מרוצה כלל מהשירות.

2.מנהל הנתבע טען כי בהזמנה הראשונה ביקש התובע תפריט עם כשרות רגילה, אולם לאחר מכן אשתו של התובע ביקשה תפריט עם כשרות גלאט, מה שמייקר את המנה, לפיכך סוכם על העלאה של 5% במחיר, כשסך הכל המנה עולה 80 ₪ .

לעניין מיזוג האוויר טען כי האולם קורר לפני הגעת האורחים, ובמידת הצורך יש תמיכה של מאווררים גדולים , כשהעובד הלא יהודי של הנתבע רצה להפעיל את המאווררים, אך התובע התנגד למרות שאין הדבר פוגע בקדושת השבת.

לעניין גיסתו של התובע, טען הנתבע כי היא לא סולקה מהמלון, אלא נתבקשה לשבת בלובי עם הילדים עד שיסיימו את עריכת המקום לאירוע. עוד טען כי בארוחות שבת חתן לא מוגשים משקאות מוגזים, ולמרות זאת הוגשו משקאות קלים.

הנתבע טען כי המלצרים המועסקים במלון נותנים שירות מקצועי ולא היה כל צורך בעזרה בהגשה של התובע ואשתו. לעניין הטענות אודות המזון שהוגש טען התובע כי המזון היה עשיר וטרי כשמאותו תפריט אכלו יתר אורחי המלון, ולא נשמעה תלונה אחת באותו עניין, כשהשניצל טוגן יום קודם, הבשר היה רך והגלידה הוצאה מהמקפיא.

3.בדיון שהתקיים בתיק נשמעו עדויות התובע, בעל בית המלון, ומנהל האירועים בו, ובתום הדיון ביקש התובע להגיש תמליל שיחה שהתנהלה אחרי האירוע, בה היו נוכחים התובע ואשתו, השף של האירוע עמי, רוני מנהל האירועים שהיה בשבת, וכן אריק שהינו הבעלים של המלון, שלא היה נוכח ביום האירוע. התרתי לתובע להגיש את התמליל, והוא הוגש במועד יותר מאוחר.

4.מתמליל השיחה עולה כי מר רוני מודה כי העובדים לא הסכימו להכניס את האורחים בטרם הגיע התובע ואשתו לאולם האירועים (ראה עמוד 1 ו- 2 בתמליל השיחה), אך אינני מוצאת בכך כל פסול. בעלי השימחה, לקוחות הנתבע, אלו שהזמינו את האירוע אמורים להיות נוכחים באולם לקבלת האורחים, לפיכך לא נפל כל פגם בהתנהגות הנתבע בעת שעובדיו לא הכניסו אורחים לאולם טרם התחלת האירוע, וטרם הגעת התובע ובני משפחתו.

5.לעניין השתייה הנתבע הוא זה מי שסיפק את השתיה, על אף שעניין זה היה מוטל על התובע לפי הסיכום, אולם רוני, מנהל האירועים במלון, לא הודיע לתובע על כך, ובכך הוא מודה כי טעה. הוא (רוני) ניסה לתקן את המצב כשהיה חוסר בשתייה, והביא שתייה מהאירוע השני שנערך ליד האירוע הנדון (ראה עמוד 4 לתמליל שורה 5-25).

6.הטענות שהעלה התובע אודות הסלטים לא הוכחו, לא זומן אף אחד מן האורחים לעדות אודות איכות הסלטים.

7.לעניין המנה הבשרית, נציג הנתבע הודה כי הבשר היה רך, וכי השניצל טוגן יום לפני, אולם מהתמליל עולה כי דבר זה בוצע לבקשת התובע, על מנת לשמור על קדושת השבת. יתר על כן, האוכל לפני שהוגש לא חומם בדרך הרגילה שבה מחמם המלון את האוכל בשבת, מאחר והתובע סירב כי מי שאינו יהודי יפעיל את תנור החימום, אלא נשמר בארון חימום ולכן האוכל התייבש (ראה עמוד 5 לתמליל שורה 41-51, וכן עמוד 6 שורה 20-23).

8.לעניין המלצרים, טען הנתבע כי התובע ואשתו הביאו אוכל מסורתי נוסף למנה שסופקה על ידו, והם אלו שהגישו את אותו אוכל מסורתי.

בעניין זה לא הוכיח התובע כי הוא נאלץ לפנות אוכל וכלים או להגיש מנות לאורחים במקום המלצרים. גם לעניין זה לא הביא התובע אף עד לתמוך בטענתו.

9.לאור האמור לעיל יש לקבל את התביעה בחלקה המזערי בלבד, בעיקר מהטעם שצויין בסעיף 5 לעיל, ובנסיבות העניין אני מעמידה את הפיצוי על סך 800 ₪ בלבד.

10.לסיכום, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.6.09 ועד יום התשלום בפועל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אלול תש"ע, 27 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: