מקדש דוד נ' בטוח לאומי-סניף באר שבע

פסק דין

1.תביעה זאת ענינה החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להפחית את גמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לדוד מקדש (להלן – התובע) בטענה שלתובע הכנסה רעיונית מחנות שבבעלותו.

2.מטעם התביעה העידו התובע והשמאית סילביה אלבז ומטעם הנתבע העיד השמאי דני כודדי.

3.תמצית העובדות הלוונטיות לענייננו –

א.התובע בן 66 גרוש, המתגורר בגפו בשכירות באשדוד.

ב.משנת 1969 בבעלות התובע חנות באשדוד. אשר מושכרת ומשמשת כמסעדה (להלן – הנכס או החנות).

ג.בחודש 5/08 הגיש התובע תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. הנתבע הפחית את גמלת הבטחת ההכנסה של התובע בטענה כי יש לו הכנסות מן החנות שבבעלותו.

4.טענות התובע בתמצית –

א.אין לתובע הכנסה ממשית מן החנות הואיל ושוכרי החנות הפסיקו לשלם לו דמי שכירות בגין השימוש בנכס.

ב.מצב הנכס מחודש מאי 2008 הינו כדלקמן -

בשנת 2008 הושכרה החנות עד חודש אוקטובר למר בוחבוט שמעון אשר תפס את החנות לאורך כל התקופה אך שילם עבור 3 חודשים ראשונים בלבד.

בשנים 2009 ו-2010 הושכרה החנות לגב' מוסין אנה אשר תפסה את החנות לאורך כל אותה תקופה אך לא שילמה דבר. השיקים שמסרה חזרו וחלק כלל לא הופקדו לאחר שהתברר כי היא מוגבלת בבנק. התובע פינה את הגב' מוסין עם צו פינוי בסוף התקופה וגם את הוצאות המשפט לא ניתן היה לגבות ממנה.

מהפינוי ועד לחודש 1.6.11 החנות היתה ריקה כי התובע לא הצליח למצוא שוכר.

מיום 1.6.11 ועד 31.5.12 הושכרה החנות ליוסף רחל וטירן רווה. התובע קיבל המחאות מהשותף אולם לא שולם דבר. הם התפנו רק לאחר שהתובע הכין תביעת פינוי בסוף 2011.

מיום 1.12.11 ועד 30.11.12 השכיר התובע את החנות לזוג קיקוזשוילי. לתובע שולמו דמי שכירות עבור 5 חודשים בלבד ושבעת החודשים האחרים לא שולמו. לבסוף עזבו בסוף ספטמבר.

מיום 1.10.12 ועד 30.9.13 הושכר הנכס לבקלה טדליך. בינתיים שולם עבור שלושה חודשים 2,800 ₪ ולאחר מכן צריך לשלם 3,000 ₪ +מע"מ.

ג.לאור הנתונים שהובאו לעיל, אין לקחת בחשבון הכנסה רעיונית מן החנות שבבעלות התובע שכן לא ניתן להפיק הכנסה מן הנכס ויש לקחת בחשבון רק את ההכנסה בחודשים בהן שולמה שכירות בפועל.

ד.מדו"ח השמאית סילביה אלבז, אשר הוגש מטעמו של התובע, עולה כי ערך הנכס אותו יש לקחת בחשבון כהכנסה רעיונית הינו 220,000 ₪ כאשר הוא ריק ופנוי.

ה.תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה תוקנה בשנת 2012 והתקנה החדשה שנתקבלה מטיבה יותר עם התובע. לפיכך, יש לקחת בחשבון את השיעורים שנקבעו במסגרת התקנה החדשה ולא אלה שנקבעו במסגרת התקנה הישנה.

5.טענות הנתבע בתמצית –