מצרי ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר לפי סעיף 74 (ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק") על החלטת בית משפט קמא - ת"פ 32328-03-12 - כב' השופטת הדסה נאור מיום 06.12.12, במסגרתה דחה בית המשפט בקשה לעיון בחומר חקירה על פי סעיף 74 (ב) לחוק.

העובדות הצריכות לעניין על פי סדר התרחשותן:

א.נגד עימאד דכה (להלן: "עימאד") ואחר הוגשו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים בשל ביצוע עבירות לכאורה שאינן צריכות להחלטה זו.

ב.במסגרת הליך המעצר – מ"ת 23046-10-11 – שוחרר עימאד בתנאים ובהם מעצר בית בשעות שנקבעו ופיקוח לסירוגין של מי מהעוררים, אשר התחייבו לדווח למשטרה "על כל הפרה".

ג.לימים, נמצא עימאד מפר את מעצר הבית בכך ששהה מחוץ לבית בניגוד לתנאים וללא ליווי של מי מהעוררים.

יודגש, כי נקבע שעל עימאד להיות תחת פיקוח מתמיד.

ד.נוכח ההתרחשויות כמפורט לעיל, הגישה מדינת ישראל ביום 28.2.13 כתב אישום נגד עימאד ונגד העוררים המייחס להם עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

נטען בכתב האישום כי עימאד הפר את תנאי מעצר הבית "כאשר הוא ללא פיקוחם של מי מהנאשמים 2 ו-3 (העוררים – צ.ק), על דעתם, ידיעתם והסכמתם" (הדגשה שלי – צ.ק).

עוד נטען כי בכך הפרו העוררים, צו שניתן כדין על ידי בית משפט.

ה.באי כח העוררים טוענים כי הגשת כתב אישום כנגד מפקחים בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית – בנסיבות המתוארות לעיל - הינה מעשה חריג וייחודי.

כאן המקום לציין כי בדרך שבשגרה המפקחים אינם יוצאים פטורים שהרי בפני המדינה עומדת האפשרות לבקש חילוט הערבויות כפי שהיא נוהגת לעשות דרך כלל.

על כן, הגישו הסנגורים בקשה לעיון בחומר חקירה במסגרתה התבקשה המשיבה להמציא לעוררים רשימת התיקים בגין הפרת הוראה חוקית שנוהלו על ידה בשלוש השנים האחרונות, כל הנחיה הנוגעת להגשת כתבי אישום כנגד מפקחים בעבירה של הפרת הוראה חוקית והנחיות שהועברו למשטרת ישראל לחקור מפקחים כחשודים בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

ו.הנתונים דרושים לבאי כח העוררים על מנת להציב תשתית עובדתית לטענת הגנה לשיטתם, בדבר אכיפה בררנית במסגרת טענה של "הגנה מן הצדק".

באי כח העוררים הטעימו כי הגשת כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית כנגד מפקחים, אינה שכיחה כלל ועיקר.

ז.בהליך שהתקיים בפני בית משפט קמא, טען נציג המדינה כי המבוקש אינו מהווה חומר חקירה משום שאין מדובר בחומר שנאסף על-ידי היחידה החוקרת. עוד הטעים ב"כ המדינה כי מדובר במידע סטטיסטי שאינו נוגע לאישום.

לגופו של עניין ומעבר לדרוש טען ב"כ המדינה כי נסיבות העניין הצדיקו הגשת כתב אישום ומכל מקום על העוררים לפנות לממונה על חופש המידע בדרך של הליך מנהלי על פי הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"). יודגש, כי ב"כ המדינה הסתייג גם באשר לתוואי זה משום שלטעמו הבקשה הינה בלתי סבירה ומכבידה הכבדה יתרה כאמור בסעיף 8(1) לחוק חופש המידע.

עוד יש להדגיש כי בהליך בבית משפט קמא הסכים בא כח המדינה כי "מרבית התיקים הנפתחים בחשד להפרת הוראה חוקית, מוגשים בעיקר נגד מפוקחים ולא נגד מפקחים".

מנגד, טענו הסנגורים כי מדובר בחומר חקירה כמשמעו בחוק וכי לחומר המבוקש חשיבות רבה להגנת העוררים.