מצר נ' טורגמן ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין פגיעה ברכב.

ביום 19.12.09 בשעה 15:00 או בסמוך לכך נהגה התובעת ברכב ברח' אחד העם בת''א בכוון הנסיעה מאזור מגדל שלום לכוון רח' אלנבי, ומתוך כוונה לפנות ימינה לרח' נחלת בנימין. אותה עת נסעה גם הנתבעת ברכבה באותו הכוון. התובעת נסעה בנתיב הנסיעה האמצעי ואילו הנתבעת בנתיב הנסיעה הימני.

לטענת התובעת, תוך כדי נסיעה סטתה לפתע הנתבעת ברכבה לנתיב נסיעתה של התובעת וזאת בלא כל אזהרה או איתות ופגעה ברכבה של התובעת בחלקו הימני הקדמי. מוסיפה ומסבירה התובעת כי את נתיב נסיעתה של הנתבעת חסם רכב אחר ולפיכך, ביקשה הנתבעת לסטות מנתיבה וגרמה לפגיעה האמורה. בגין אירוע זה, טוענת התובעת כי נגרם לה נזק המתבסס על חוות דעת שמאי ומסתכם בסך של 4,155 ש''ח, שלכך מוסיפה התובעת ועותרת לפיצוי בסך 3,000 ש''ח נוספים בגין נזק כללי.

הנתבעת מאידך, מכחישה את הטענה כי סטתה מנתיבה וטוענת כי דווקא התובעת היא זו אשר סטתה מנתיבה בחוסר זהירות וגרמה לנזקים, הן לרכבה והן לרכב הנתבעת. הנזקים ברכבה של הנתבעת, לטענתה, לא היו משמעותיים ולכן גם לא תבעה בגינם.

הן התובעת והן הנתבעת העידו בפני וחזרו על טענותיהן.

מהעדויות אשר נשמעו בפני, אין מחלוקת כי הן התובעת והן הנתבעת ביקשו לפנות ימינה לכוון רחוב נחלת בנימין. יחד עם זאת, כדי לבצע פנייה זו, חייבת הייתה התובעת להקדים לפנייה סטייה מנתיב נסיעתה לנתיב הנסיעה הימני יותר, בעוד הנתבעת צריכה הייתה בסך הכל להמשיך בנסיעה ישר, באותו הנתיב. התובעת טוענת כי הנתבעת לא יכולה הייתה להמשיך בנסיעה ישר בשל רכב אשר חסם את נתיב הנסיעה באותו הנתיב, ולכן נאלצה אף הנתבעת להקדים לפנייה סטייה, אשר גרמה לתאונה.

בגין אותה פגיעה בין הרכבים, טוענת התובעת כי נגרם לרכבה של הנתבעת נזק בדלת הנהג. הנתבעת מאידך מכחישה טענה זו וטוענת כי הפגיעה הייתה בחלקו האחורי השמאלי של רכבה. התובעת צילמה את אזור האירוע והציגה את התמונות בפני אך לא צילמה ולא הציגה בפני תמונות של הפגיעה ברכבה של הנתבעת. אינני מוצא סיבה איפוא לפקפק בטענתה של הנתבעת באשר למקום הפגיעה. במצב זה, כאשר הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבעת סביר יותר בעיני כי דווקא התובעת היא זו אשר סטתה מנתיבה, כפי שאמורה הייתה לעשות לצורך הפנייה ימינה ועל כל פנים, לא השתכנעתי כי דווקא הנתבעת היא זו אשר סטתה מנתיבה וגרמה לפגיעה. מהתמונות אשר הוצגו בפני אף לא השתכנעתי כי אכן היה רכב אשר חסם את נתיב הנסיעה באופן אשר אילץ את הנתבעת לסטות מנתיבה. זאת ועוד, לפי גרסתה של התובעת ניתן היה לצפות לסימני פגיעה משמעותיים כלשהם ברכבה של הנתבעת, כאשר זו פוגעת תוך כדי נסיעה ברכבה של התובעת. לא זו בלבד שראיות לכך לא הוצגו בפני, אלא שלא נסתרה הטענה שנזקים שכאלו לא היו.

התובעת היא זו אשר הגישה את התביעה והיא זו אשר עליה היה הנטל להוכיח את טענותיה. בנסיבות העניין אני סבור כי התובעת לא עמדה בנטל זה ואשר על כן, אני דוחה את התביעה.

לנוכח ויתור הנתבעות – אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ט' אלול תש"ע, 19/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: