מצקין ואח' נ' איפרגן ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבים הגישו כנגד המבקשים תביעה לתשלום סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר אשר נכרת בין הצדדים.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 7.5.12 נערך הסכם מכר לפיו מכרו המשיבים את דירתם ברח' שאולזון 8/3 בירושלים למבקשים. על-פי הסכם המכר, מועד התשלום האחרון אותו נדרשו המבקשים לשלם בסך של 400,000 ₪, נקבע ליום 2.12.12, וזאת כנגד מסירת החזקה בדירה וקבלת המסמכים והאישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות בה.

אף כי המשיבים מסרו למבקשים את החזקה בדירה ואת האישורים כאמור עוד ביום 3.12.12, לא שילמו המבקשים למשיבים את התשלום האחרון בניגוד לקבוע בהסכם ואף לא העבירו את רישומי החשבונות בקשר לדירה על שמם, כפי שנקבע בהסכם.

סעיף 7.1 להסכם קובע כי איחור בביצוע התחייבות כלשהי על-פי ההסכם מעבר ל-7 ימים מהווה הפרה יסודית של ההסכם וסעיף 7.2 להסכם קובע כי הפרה יסודית של ההסכם תקנה לנפגע פיצויים מוסכמים בסכום של 210,000 ₪. בסופו של יום, המבקשים שילמו את התשלום האחרון בשלושה תשלומים: ביום 19.12.12, ביום 12.2.13 וביום 4.3.13.

בנוסף, בשל העובדה שהמבקשים לא העבירו את רישומי החשבונות על שמם, נאלצו המשיבים לשלם סך של 5,750 ₪ בגין חשבונות המבקשים עבור ארנונה, חשמל, מים וגז, כאשר המבקשים העבירו להם סכום של 1,800 ש"ח בלבד בגין תשלומים אלה. מכאן התביעה לקבלת הפיצוי המוסכם על-פי ההסכם.

המבקשים טוענים כי העיכוב בתשלום האחרון נעשה בהסכמת המשיבים וביום 19.12.12 העבירו למבקשים סך של 260,000 ₪ מתוך ה-400,000 ש"ח אשר נותרו.

בהמשך הוסכם בין הצדדים, כי תשלום היתרה יעוכב עד לחודש ספטמבר 2013 ובגין העיכוב ישולם כל חודש סך של 2,000 ₪ כדמי שכירות עבור הדירה. עוד הוסכם, כי במידה והתשלום לא ישולם עד לחודש ספטמבר 2013, יעמוד הקנס על הפרת ההסכם על סך של 210,000 ₪ בנוסף לתשלום החסר ולכספים המשולמים מדי חודש. בהתאם לסיכום בין הצדדים, שילמו המבקשים ביום 20.1.13 סך של 2,000 ש"ח כדמי שכירות וסכום זהה ביום 20.2.13. הסדרת מלוא התשלום האחרון נעשתה ביום 4.3.13.

כן טוענים המבקשים, כי העברת החשבונות על שמם התעכבה בגין מחדלי העיריה וסירובם של המשיבים לשתף פעולה, ואולם למשיבים לא נגרם נזק, שכן המבקשים שילמו את מלוא החובות על הדירה.

עוד טוענים המבקשים, כי סכום הפיצוי אינו סביר ביחס לנזק שנגרם למבקשים בשל ההפרה, וכי הדרישה לקבלת פיצוי מוסכם נולדה רק ביום 15.8.13.

כידוע "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (עניין אלפי). עם זאת נדרש ממבקש הרשות להתגונן להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400)." (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה זה, טענות המבקשים, אשר פורטו לעיל, עשויות להקים להם הגנה לכאורה בפני התביעה ועל כן אני מורה על קבלת הבקשה.

התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: