מצלאוי נ' יום טוב

פסק דין

1. לפניי ערעור שהגיש המערער על החלטתו של כב' הרשם יגאל נמרודי מיום 8/5/11 בת"א

3983-11-10 לפיה ביטל כב' הרשם את צו העיקול הזמני אשר הוטל על נכסי המשיב לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין שיינתן במסגרת תביעת המערער כנגד המשיב.

2. במסגרת טענותיו טען המערער כי לדידו אין רלוונטיות להחלטת הבורר מיום 19/10/10 וכן לא היה

בכוונתו להסתיר מעיני בית המשפט הנכבד את החלטת הבורר האמורה.

3. כפי טענת המערער,בהחלטת הבורר ישנו העדר זהות בין המבקשים. המערער עצמו לא היה צד

לבוררות בין מועד הגשת בקשת מ.א.צ במסגרת הבוררות, ובין במועד הגשת הבקשה להטלת

עיקולים זמניים על נכסי המשיב לבית המשפט.

4. עוד לטענתו, קיים העדר זהות בין הסעדים המבוקשים וכן בין נסיבות העניין ואילו נראה כי שלא רק המערער סבר שהחלטת הבורר מיום 19/10/10 אינה רלוונטית אלא שהמשיב סבר כך, ועל כן לא צירף את ההחלטה האמורה במסגרת הבקשה לביטול העקול.

5. בהתאם להחלטתי מיום 16.5.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכומי טענות מטעם המשיב . במסגרת

טענותיו טען המשיב כי ביטול צו העיקול לא יכביד על ביצוע פסק הדין וכן סיכויי התביעה נמוכים .עוד ציין המשיב כי לטענתו המערער נהג בחוסר תום לב שכן לא צירף החלטה נוספת של הבורר

מיום 18.8.10 .

6. ע"פ הוראות תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי נדרש בית המשפט, בבוחנו את

ההצדקה להטלת צו עיקול זמני, לתת דעתו ליסודות הבאים: (א) ראיות מהימנות לכאורה

לקיום עילת תביעה (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי); (ב) ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי); (ג) איזון אינטרסים: שקילת הבקשה במאזני מאזן הנוחות, תום הלב והמידתיות הראויה במתן

הסעד (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי).

7. באשר לדרישת תם הלב, כפי שנקבע לא אחת כי על המבקש את העיקול הזמני לפעול בתום לב

ולהגיע לבית המשפט בידיים נקיות. הסתרת עובדות מבית המשפט תחשב בחוסר תום לב.(י. גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית עמ' 488).