מצלאוי נ' יום טוב

החלטה

מבוא

לתובע שליטה בחברה, ולנתבע שליטה בחברה אחרת. יחד, חברו התובע והנתבע, ובאמצעות החברות אשר בשליטתם, הקימו חברה משותפת חדשה לניהול מסעדה. לצורך כך, החברות אשר בשליטת הצדדים באו לידי הסכם בעניין, אשר כינוהו "הסכם מייסדים", כאשר לחברה אשר בשליטת התובע מחצית מן המניות בחברה החדשה, ולחברה אשר בשליטת הנתבע מחצית מן המניות בחברה החדשה. כמו כן חתמו על הסכם ניהול, המסדיר את ניהולה של המסעדה, אשר לשמה קמה החברה החדשה.

בנוסף, חתמו התובע והנתבע, על הסכם ערבות מתמדת, בלתי מוגבלת בסכום, במסגרתו ניתנה ערבות אישית, ביחד ולחוד, לכל חובות החברה החדשה כלפי הבנק בו נפתח חשבון המשמש לפעילותה החברה.

עוד יאמר, כי ב"הסכם המייסדים" נקבעה בסעיף 30, תנית בוררות אשר זה לשונה:

"במידה ויתגלו בין הצדדים חילוקי דעות בכל הקשור לחוזה זה, לביצועו וכל הנובע ממנו ולרבות קביעת שווי האחזקות לצורך דילול ו/או במידה ויחול בין הצדדים מצב של "קיפאון" (DEADLOCK), לרבות חוסר יכולת לקבל החלטות בדירקטוריון...יעשו מיטב מאמציהם להגיע לפתרון...היה והצדדים לא יצליחו להגיע לפתרון המחלוקת ביניהם בתקופה כאמור, יפנו הצדדים להכרעתו של בורר מוסכם...הכרעתו של הבורר תהיה מכרעת ומחייבת את הצדדים..."

בין הצדדים נתגלע סכסוך, פעילות המסעדה הופסקה, והצדדים מצויים בעיצומו של הליך בוררות בפני כבוד השופט בדימוס דניאל ארנסט.

התובע טוען, כי בעקבות כתב הערבות, נאלץ לשלם אישית את חובות החברה לבנק בסך 1,020,000 ₪, ועל כן רשאי הוא לחזור על הנתבע, שאף הוא צד לערבות האישית, ותובע את מחצית הסכום, היינו 510,000 ₪.

בקשה לעיכוב הליכים

המבקש (הנתבע) הגיש בקשה לעיכוב הליכים בתביעה, בהתאם להוראות סעיף 5 (א) לחוק הבוררות, וביקש למנות את הבורר, כבוד השופט בדימוס דניאל ארנסט, כבורר שידון בתביעה זו.

טענות המבקש (הנתבע (

המבקש טוען כי עילת התביעה נובעת ישירות מההסכמים בין הצדדים, ונשענת על הסכם המייסדים אשר בו נקבעה תנית בוררות רחבה, והואיל וכבר מתנהל הליך בוררות בפני בורר, עקב הסכסוך בין הצדדים, הסמכות לדון בתביעה מסורה לבורר. על כן, טוען המבקש, יש לעכב את ההליכים בתיק זה בהתאם להוראות סעיף 5 (א) לחוק הבוררות.

עוד טוען המבקש, כי כבר נקבע בשורת פסקי דין, כי ערבות לביצוע הסכם, היא ערבות פנימית לחוזה, ועל כן, כל סכסוך בקשר עם הערבות, כמוהו כסכסוך בקשר עם ההסכם, וזה כאמור מתברר בפני הבורר.

המבקש מוסיף וטוען, כי במסגרת בקשה בפני הבורר, טען התובע בעצמו כי הסכם הבוררות חל על התובע והנתבע, ומשכך קיבל על עצמו את סמכות הבורר כצד בבוררות.

כן טוען המבקש, כי הסעד המבוקש בתביעה דנן, התבקש על ידי המשיב (התובע) מלפני הבורר, אך זה דחה את בקשתו כבר שלוש פעמים. משכך, הודה המשיב (התובע) בסמכות הבורר לדון בתביעה.

טענות המשיב (התובע)

המשיב טוען כי כתב הערבות הוא הסכם עצמאי, שאינו חלק מהסכם המייסדים, ולכן הערבות אינה פנימית להסכם אשר בעניינו נסובה הבוררות. לפיכך, הסכם הערבות, אשר אינו כולל תנית בוררות, עומד בפני עצמו, אינו חלק מהבוררות, ועל כן יש לדחות את הבקשה ולדון בתביעה.

כן טוען המשיב, כי בדחותו את הסעד המבוקש בתביעה זו, גילה הבורר דעתו שהערבות היא חיצונית להסכם ולבוררות.

כמו כן טוען המשיב, כי הוא אישית אינו צד לבוררות אלא החברה שבשליטתו, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

המשיב מוסיף וטוען בתגובתו כי אין כלל דמיון בין השאלות הנדונות בבוררות לבין השאלה המשפטית העומדת לבירור בתביעה זו ולכן יש לדון בתביעתו.