מציאת אחריות במעשיה ומחדליה של ההסתדרות הציונית שגרמו נזקים לישיבה

רקע

מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 2,059,090 ש"ח. מהות התביעה הפרתו של חוזה אשר נחתם בין הצדדים. בעקבות ההפרה נגרמו לתובעת נזקים  רבים כמפורט בתביעה.

טענות התובעת

ישיבת שבות ישראל (להלן: "התובעת") הינה מוסד חינוכי אשר מפעיל את ישיבת ההסדר ביישוב אפרת ובין השנים 1998 - 2003 הפעילה את ישיבת ההסדר באזור נחל גבעות (להלן: "גבעות").

במהלך שנת 1997 התבקשה התובעת על ידי ההסתדרות הציונית העולמית - החטיבה להתיישבות (להלן: "הנתבעת") וכן על ידי גורמים נוספים,  להעביר את המוסד החינוכי שניהלה ובהצלחה מהיישוב אפרת לגבעות. סיבת המעבר  הנדון היתה הצורך לבסס את האחיזה היהודית באתר אשר נמצא בתחום המועצה האזורית של גוש עציון.

בכדי לבדוק את האפשרות האמורה, הסכימה התובעת לשלוח לגבעות כיתה אחת לתקופת ניסיון. במהלך התקופה בה ישבה בגבעות אחת מכיתות התובעת, הופעלו עליה לחצים רבים להשאיר את פעילותה בגבעות ולהפוך את האזור למקום מושבה הקבוע.

מעבר כל הישיבה מהיישוב אפרת לגבעות לא הייתה החלטה של מה בכך. לתובעת היה קמפוס מבוסס ואיתן ביישוב אפרת המורכב מבנייני אבן, כיתות לימוד ומעונות. לעומת זאת, מבני המגורים  בגבעות היו מורכבים ממספר קרוונים במצב רעוע בלבד. לכן, במסגרת המפגשים בין הצדדים אשר נסובו על נושא מעבר ישיבת ההסדר, ניתנה על ידי הנתבעת הבטחה מפורשת כי הלה תמסור לידי התובעת שטח להפעלת הקמפוס ויוקמו עבורה התשתיות הדרושות לשם הפעלת הישיבה באופן קבוע עם היכולת להשתקע בגבעות במבני קבע (להלן: "ההבטחה").

בין השנים 1997 עד 1999 העבירה התובעת את הישיבה לגבעות. שם, במהלך השנים האמורות התנאים היו קשים מנשוא. התנאים הסניטרים הובילו למחלות רבות, המבנים נזקקו לשיפוצים יסודיים והעדר התשתיות חייב את הישיבה לקיים את הלימודים תחת אוהלים. כמו כן, המרחק בין גבעות לבין היישוב בו התגורר רוב הצוות הניהולי של הישיבה הוביל להתפטרויות עובדים מהצוות המנהלי החל מהמזכירה והטבחים והמשך במנקים. אלו זכו בפיצויי פיטורין על אף שהתפטרו, לאור הרעת התנאים שנגרמה. התובעת אף הפסידה כספים רבים לאור העובדה שהמקום היה באותם הימים נטול כל תשתית.

בתאריך 08/05/00 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם שכירות של שטח בגודל של 60 דונמים בגבעות לתקופה של חמש שנים (להלן: "ההסכם"). כך, נמסרו לתובעת השטחים בהם החלה להתבסס הישיבה כפי שסוכם בין הצדדים.

מתאריך זה ועד תחילת שנת 2003 שמה התובעת את מירב מאמציה לביסוס  מקום הישיבה החדש. מספר התלמידים בישיבה החל לגדול ובד בבד בנתה התובעת תדמית ומוניטין.

לתדהמתה, הסכם השכירות וההבטחה שניתנה על ידי הנתבעת הופרו ברגל גסה בתחילת חודש פברואר לשנת 2003 כאשר מנהל חבל ירושלים אצל הנתבעת, מר ירון שיינין (להלן: "שיינין") התיר למועצה האזורית גוש עציון לבצע עבודות פיתוח בשטחים שהושכרו לתובעת על פי ההסכם ואשר היו בחזקתה הבלעדית על פי כל דין, למרות מחאתה המפורשת של התובעת ושלא בהסכמתה.

למרות כל האמור לעיל, לא ניאותה הנתבעת לקבל את טענות התובעת והתירה ביצועם של עבודות עפר רחבות היקף. לשיטתה של התובעת, העבודות אף בוצעו בניגוד לדיני התכנון והבנייה כאשר לא באמתחתם של העובדים לא היה רישיון שכן לא אושרה במקום תכנית בניין עיר (להלן: "תב"ע") ולא  נקבע כל ייעוד לשטח.

יצויין כי לתובעת לא הייתה התנגדות עקרונית לביצוע העבודות עובר לחתימת ההסכם וקבלת ההבטחה, כל עוד העבודות האמורות יבוצעו תחת שני תנאים. הראשון הינו קבלת אישור ותכנית תב"ע כדבעי. שנית, מתן אפשרות לתובעת לדאוג לביצוע העבודות בהתאם למוסכם תוך שמירה על בטיחותם וביטחונם של יושבי הישיבה ותלמידיה. 

גם בנקודה זו הפרה הנתבעת את התחייבויותיה כאשר ידעה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי באם תתן את היתר הכניסה לשטח, תפר את התנאים עליהם סוכם עם התובעת.

עבודות הפיתוח של  המועצה האזורית הובילו לכניסת עובדים פלסטינאים למתחם ולפגיעה בגדר ההיקפית של הישיבה.

דרישותיה ומכתביה הרבים של התובעת לנתבעת ולגורמים אשר פעלו בשמה של הנתבעת העלו חרס. אי תיקון הגדר היווה לשיטתה של התובעת רשלנות פושעת והפקרה ביטחונית שאין כמותה  אשר סיכנו את חיי התלמידים והצוות בישיבה.

כל ניסיונותיה של התובעת להתמודד עם הפרות ההסכם לא צלחו, לרוב עקב אי שיתוף הפעולה וההתעלמות מטענותיה הקשות.

בחודשי הקיץ של שנת 2003 קיבלה התובעת תשובה חד משמעית לפיה הגדר לא תתוקן על ידי  הנתבעת וכל ניסיונותיה של התובעת למצוא פיתרון אלטרנטיבי להפרות ההסכם עלו גם הן בתוהו. משכך, בלית ברירה עזבה התובעת את גבעות ושבה על עקבותיה ליישוב אפרת.

הנזקים שנגרמו עקב הפרת ההסכם וההבטחות שניתנו  שוערכו על ידי התובעת לגובה סכום התביעה כאשר לשיטתה, סכום זה רובץ בפתחה של הנתבעת.

טעונות הנתבעת

הנתבעת הינה גוף וולונטרי המוסדר על פי חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ - ישראל, התשי"ג - 1952. במסגרת עבודתה פועלת החטיבה להתיישבות אשר מטרתה הקמת יישובים כפריים, פיתוחם, הענקת סיוע לפרוייקטים שונים לרבות באזור גוש עציון לשם שמירה על קרקעות המדינה אשר ההרשאה להשתמש בהן נמסרה לידיה.

בעבר, "גבעות" הייתה היאחזות גרעין נח"ל אשר תוחזקה על ידי הצבא. בהתאם להחלטת הממשלה, הועבר הגרעין מהמקום לשם תפיסתו על ידי ישיבת הסדר. השטח האמור סופח ליישוב אלון שבות כאשר הנתבעת קיבלה חוזה הרשאה ופיתוח לתקופה של 49 שנים לרבות המבנים הקיימים בו.