מצגים כוזבים של אורגן החברה אינם מקימים אחריות חוזית של החברה

הנשיא (בדימ') א' ברק:

הרקע העובדתי

1.        כלל אינווסטמנט האוס בע"מ (להלן: כלל אינווסטמנט) היא בית השקעות. מנכ"ל כלל אינווסטמנט היה אריה גולדין (להלן: גולדין). במניות כלל אינווסטמנט החזיקה (בשרשור) חברת כלל ישראל בע"מ (להלן: כלל ישראל). ביום 5.6.89 פתחה חברת י.מ.ש. השקעות בע"מ (להלן: י.מ.ש. השקעות) חשבון בכלל אינווסטמנט (להלן: חשבון י.מ.ש. השקעות). ביום 28.11.89 פתח גם בעל המניות ב י.מ.ש. השקעות, עו"ד ד"ר יוסף שגב (להלן: שגב), חשבון בכלל אינווסטמנט (להלן: חשבון שגב). חשבון י.מ.ש. השקעות וחשבון שגב (להלן: החשבונות) נועדו להשקעות בעסקאות פורוורד (Forward) במטבע חוץ. עסקאות פורוורד במטבע הן עסקאות חליפין של מטבעות בשערי חליפין מוסכמים כאשר תאריך החליפין/המסירה הוא תאריך עתידי (ראו: ק' קריזלר, מכשירים פיננסיים: אופציות, חוזים עתידיים, איגרות חוב ועוד (תל-אביב, 2005)). עם פתיחת החשבונות, חתמו י.מ.ש. השקעות ושגב על הסכם תנאים כלליים לעסקאות פורוורד. עוד חתם כל אחד מהם על בקשה לפעול בחשבונו על פי הוראות טלפוניות. כן ייפה כל אחד מהם את גולדין לפעול בשמו לביצוע עסקאות פורוורד.

2.        י.מ.ש. השקעות ושגב הפקידו בחשבונותיהם במספר הזדמנויות סכום כולל של כ-2 מליון דולר ארה"ב להשקעה בעסקאות פורוורד. מדי פעם הציג גולדין לי.מ.ש. השקעות ולשגב דפי חשבונותיהם שהצביעו כביכול על עסקאות פורוורד רווחיות ביותר, שהעמידו את היתרה בחשבונות על סך של 4,499,538 דולר ארה"ב, נכון ליום 30.8.1990. אלא שהתברר כי דפי חשבון אלה הם דפים כוזבים שערך גולדין מחוץ למשרדי כלל אינווסטמנט וכי היא לא ידעה עליהם כלל ועיקר. עוד התברר לשגב בסוף חודש אוגוסט 1990 כי היתרה בחשבונות על פי דפי החשבון של כלל אינווסטמנט עומדת על אפס. זאת, בין היתר, בעקבות מעילה של גולדין בחשבונות כשהוציא מהם סך של 3,680,000 ש"ח. משהתבררו דברים אלה לשגב הוא הודיע על כך מיד למנכ"ל כלל ישראל, מר אהרון דברת. זה מסר את העניין לטיפולו של היועץ המשפטי, עו"ד שוויגר. עו"ד שוויגר מסר את פרטי התלונה לגולדין ששהה באותה עת בחו"ל. גולדין העביר ממקום מושבו בחו"ל לי.מ.ש. השקעות ולשגב סך כולל של 2,150,000 דולר ארה"ב. אך הדבר לא מנע פתיחת הליכים פליליים נגדו. בסופם הורשע גולדין בפסק דין חלוט של בית משפט זה בעבירות גניבה וקבלת דבר במרמה (ע"פ 6350/93 מדינת ישראל נ' גולדין, פ"ד מט(4) 1). כן לא מנע הדבר הליכים אזרחיים מצידם של י.מ.ש. השקעות ושל שגב כנגד כלל אינווסטמנט וכנגד כלל ישראל.

3.        י.מ.ש. השקעות ושגב (להלן: התובעים) הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה אזרחית כנגד כלל אינווסטמנט וכנגד כלל ישראל לתשלום היתרה שהופיעה בדפי החשבון שהוצגו להם על ידי גולדין בסך 4,499,538 דולר ארה"ב (להלן: התביעה). הם ביססו את תביעתם על עילה חוזית ועל עילה נזיקית. בעילה החוזית, טענו התובעים כי עסקאות הפורוורד בחשבונות בוצעו עם כלל אינווסטמנט בתור סוחרת שהתחייבה באמצעות גולדין לרכוש/למכור מטבע מול התובעים. נטען כי עסקאות אלה הניבו רווחים כפי שהוצג לתובעים על ידי גולדין בדפי החשבון. על כן, זכאים התובעים לרווחי העסקאות על פי דפי החשבון שהוצגו להם. התובעים הדגישו, כי כלל אינווסטמנט לא פעלה בתור סוכן שמשקיע את כספי הלקוחות. על כן, אין נפקא מינה לעסקאות או להשקעות שביצעה או לא ביצעה כלל אינווסטמנט בכספי התובעים אל מול צדדים שלישיים. אף אם עסקאות אלה הניבו הפסדים או לא בוצעו כלל הרי שהדבר איננו מעניינם של התובעים. עוד טענו התובעים, כי גולדין התחייב כלפיהם לרווחים שהוצגו בדו"חות שהציג להם. בפעולתו זו פעל גולדין כאורגן או כשלוח של כלל אינווסטמנט. על כן, התחייבותו מחייבת את כלל אינווסטמנט ומכאן אחריותה החוזית לעמוד בהתחייבות ולשלם את היתרה בחשבונות כפי שהופיעה בדפי החשבון שהציג גולדין (בסך 4,499,538 דולר ארה"ב). בעילה הנזיקית, טענו התובעים, כי כלל אינווסטמנט אחראית שילוחית על מעשי גולדין ומכאן אחריותה לפצות אותם על נזקיהם. כן טענו התובעים, כי כלל אינווסטמנט התרשלה בפיקוח על גולדין ולכן חייבת היא מכוח אחריותה הנזיקית הישירה לפצות אותם על נזקיהם. לשיטתם, נזקיהם מתבטאים בהפסד הרווחים שהוצגו להם על ידי גולדין בדפי החשבון. באשר לאחריותה של כלל ישראל, טענו התובעים כי היא חייבת חוזית מאחר שהיא התחייבה לשאת בחובותיה של כלל אינווסטמנט. כן טענו כי כלל ישראל חייבת לשאת בחובות כלל אינווסטמנט מאחר שיש להרים את מסך ההתאגדות, על רקע כלל נסיבותיו המיוחדות של המקרה ובכלל זה המצגים שהציגה כלל ישראל והערבוב העסקי שקיים בין כלל ישראל לכלל אינווסטמנט.  

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ד"ר גבריאל קלינג) דן בתביעה על שתי עילותיה. לעניין העילה החוזית, בחן בית המשפט את ההתקשרות שבין התובעים לכלל אינווסטמנט וקבע כי "העולה מהאמור הוא כי משמתייחסים לעסקאות שבין התובעים לנתבעת כאל עסקאות מכר, הרי הנתבעת יכולה לעשותן בכל תנאים שייראו לה, ואשר הוצגו על ידה לתובעים. אין חשיבות לעסקאות שהנתבעת עשתה עם אחרים. על פי גישה זו דומה ענייננו לחברה העוסקת במסחר במכוניות משומשות ועובד שלה מסכם על רכישת מכונית מסויימת במחיר גבוה במיוחד וזאת על סמך הנחה כי יש לקוח המוכן לרכוש את המכונית במחיר גבוה. היה ואותה הנחה מתבדית, לא תהיה לכך השלכה על רכישת המכונית על ידי החברה. כן אין השלכה על התובעים לכך שהתוצאה המצטברת מהעסקאות שנעשו עם התובעים והעסקאות שנעשו עם צד שלישי הביאו להפסדים אדירים. ... מאחר שהנתבעת פעלה כ'סוחר' אחראית הנתבעת למצגים שנעשו בשמה על ידי גולדין בדו"חות אשר המציא לתובעים" ( שם, פסקה 10). במישור הסעד החוזי, קבע בית המשפט כי "מאשר נאמר לעיל בדבר טיבה של העסקה שקשר גולדין בשם הנתבעת עם התובעים, עולה כי התובעים זכאים לסכומי הרווח שהופיעו בדו"חות של גולדין, שכן אלו הן העסקאות שהתובעים עשו עם הנתבעת מס' 1 אשר פעלה כלפי התובעים באמצעותו של גולדין" (שם, פסקה 18). על כן, כך נקבע, זכאים התובעים ליתרה שהופיעה בדו"חות גולדין בסכום של 4,499,538 דולר ארה"ב נכון ליום 30.8.90. מסכום זה יש לנכות את הסכומים שהחזיר גולדין ומסתכמים ב 2,150,000 דולר ארה"ב. היתרה המתקבלת היא 2,349,538 דולר ארה"ב. בית המשפט חייב את כלל אינווסטמנט לשלם לתובעים את הסכום הנ"ל מכוח העילה החוזית בתוספת ריבית של 11% לשנה החל מיום 30.8.90.

5.        לעניין העילה הנזיקית, קבע בית המשפט המחוזי כי כלל אינווסטמנט אחראית על מעשיו של גולדין בהיותו אורגן או שלוח שלה. כן קבע, כי כלל אינווסטמנט התרשלה בפיקוח על גולדין ולכן היא אחראית באחריות ישירה מכוח התרשלותה עצמה. עוד קבע בית המשפט קמא, כי אין לייחס לתובעים כל רשלנות תורמת ולכן אחריותה הנזיקית של כלל אינווסטמנט היא אחריות מלאה. ביחס לסעד המתקבל על פי העילה הנזיקית, קבע בית המשפט המחוזי כי "אין התובעים יכולים לזכות בסכומי הרווחים שנחזו מהדו"חות של גולדין, אלא בפיצוי על הנזק שנגרם להם עקב גזילת כספם. מכיוון שאין חולק על כך שהכספים שנגזלו על ידי גולדין היו מיועדים להשקעה הרי זכאים התובעים לפיצוי על בסיס הרווח שבו יכלו לזכות בהשקעה חלופית. לענין זה אינני רואה מקום לבסס את החישוב על השקעות שהסיכון בהן גבוה כמו עסקאות פורוורד. ... כאשר בא בית המשפט לקבוע פיצוי על אבדן רווחים לאורך תקופה די ממושכת, יש לנקוט באמת מידה שמרנית. שיעור הריבית הראוי הוא של 6% לשנה על הסכומים שהתובעים השקיעו החל ממועד השקעתם" (שם, פסקה 20).

6.        באשר לאחריות כלל ישראל קבע בית המשפט כי המצגים שהציגה כלל ישראל לא היה בהם כדי להטיל עליה אחריות חוזית בגין חובותיה של כלל אינווסטמנט. כן קבע כי לא הוכחו נסיבות חריגות ורצון להתחמק מאחריות שיש בהם כדי לבסס עילה להרמת מסך ההתאגדות שבין כלל אינווסטמנט לכלל ישראל. לאור כל זאת, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה כנגד כלל ישראל. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שני הערעורים שבפנינו, האחד הוגש על ידי כלל אינווסטמנט כנגד החיוב שהוטל עליה (ע"א 5702/03). השני הוגש על ידי י.מ.ש. השקעות ושגב כנגד דחיית תביעתם כלפי כלל ישראל (ע"א 4670/03).

ערעור כלל אינווסטמנט (ע"א 5702/03)

7.        כלל אינווסטמנט מערערת בפנינו על עצם חיובה מכוח העילה החוזית ועל הסעד שניתן על פי עילה זו. לטענתה, אף בהנחה כי היא פעלה כ "סוחר" הרי שהיא מחויבת על פי עסקאות שביצעה בעצמה או באמצעות עובדיה עם התובעים. עסקאות כאלה לא נעשו ולכן אין מקום להטיל עליה כל חיוב. העסקאות שהופיעו בדפי החשבון של גולדין לא נעשו ו/או לא הניבו רווחים כפי שהוצג אלא הפסדים. על כן, אין מקום לחייבה לשלם רווחים שלא היו. היא הדגישה כי אין כל מקום לחייב אותה על פי דפי חשבון כוזבים שערך גולדין שלא עומדות מאחוריהם עסקאות כלשהן. בלשונה "רשום כוזב אינו יכול להקים זכויות משפטיות או עילת תביעה לקבלת הסכומים הרשומים בו" (סעיף 14 לסיכומים). עוד טענה כלל אינווסטמנט כי אף אם דו"חות אלה מהווים התחייבות של גולדין הרי שאין היא אחראית שילוחית בגין התחייבותו זו של גולדין משום שהשלוח חרג מסמכותו ופעל באופן בלתי חוקי. בנוסף טענה כלל אינווסטמנט כי לא היה מקום להוסיף ריבית של 11% על הסכום הדולרי שנפסק, אלא, היה צורך בפיצוי שקלי בתוספת הצמדה וריבית שקליים על פי החוק. באשר לעילה הנזיקית, הרי שכלל אינווסטמנט לא ערערה בפנינו על עצם חיובה מכוח עילה זו. יחד עם זאת, היא ערערה בפנינו על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין לייחס לתובעים כל רשלנות תורמת. לטענתה של כלל אינווסטמנט, ידעו התובעים או היה עליהם לדעת על מעשיו של גולדין, והם לא עשו למען מניעת המעשים הבלתי חוקיים, ולכן, היה מקום לייחס להם רשלנות תורמת בשיעור של 25% לפחות. כלל אינווסטמנט הוסיפה ומסרה לנו כי סכום הפיצוי על פי העילה הנזיקית שולם במלואו לתובעים.

8.        מנגד, טענו י.מ.ש. השקעות ושגב כי הם ביצעו עם כלל אינווסטמנט 3-4 עסקאות פורוורד בחודש בשיחות טלפוניות עם גולדין. עסקאות אלה הניבו רווחים. הרווחים הוצגו להם על ידי גולדין בדו"חות הנחזים להיות דוחותיה של כלל אינווסטמנט. על כן, כך נטען, חייבת כלל אינווסטמנט לשלם להם את הרווחים כפי שהשתקפו ביתרת החשבונות על פי דפי החשבון שהוצגו להם על ידי גולדין. עוד טענו י.מ.ש השקעות ושגב כי גולדין פעל כאורגן ו/או כשלוח של כלל אינווסטמנט. על כן, כך נטען, המצגים שהציג וההתחייבויות המתבטאות במצגים אלה מחייבות את כלל אינווסטמנט. מכאן אחריותה של כלל אינווסטמנט לשלם לי.מ.ש. השקעות ולשגב את יתרת החשבונות בניכוי סכומי ההחזר שקיבלו מגולדין, הכל כפי שפסק בצדק בית המשפט המחוזי. לבסוף, טענו י.מ.ש. השקעות ושגב כי צדק בית המשפט המחוזי משלא ייחס להם כל רשלנות תורמת.

ערעור י.מ.ש. השקעות ושגב (ע"א 4670/03)

9.        י.מ.ש. השקעות ושגב מערערים בערעורם בפנינו על דחיית תביעתם כנגד כלל ישראל. לטענתם, כלל ישראל הציגה את עצמה בהזדמנויות שונות ובמצגים שונים כמי שעומדת מאחורי כלל אינווסטמנט ולוקחת על עצמה את התחייבויות כלל אינווסטמנט. על כן, כך נטען, היה מקום להטיל אחריות גם על כלל ישראל לתשלום הסכום שנפסק בבית משפט קמא. עוד טענו י.מ.ש השקעות ושגב כי טעה בית המשפט המחוזי משסירב להרים את מסך ההתאגדות המפריד בין כלל אינווסטמנט וכלל ישראל. לטענתם, מתקיימת עילה להרמת מסך בנסיבות המקרה והיה מקום לעשות זאת ולחייב את כלל ישראל בסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי.

10.      מנגד, תמכה כלל ישראל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את התביעה כנגדה. לטענתה, המצגים שהציגה אינם מגלמים גמירות דעת ומסוימות ליצירת התחייבות חוזית. המצגים, כך נטען, מבטאים רק את העובדה שכלל ישראל החזיקה בכלל אינווסטמנט עם המשמעויות הכלכליות שיש לכך. אך, אין משמעות הדבר כי ההפרדה המשפטית הקיימת בין שתי החברות נעלמת. עוד טענה כלל ישראל כי לא מתקיימת כל עילה או הצדקה להרמת מסך ההתאגדות שבינה ובין כלל אינווסטמנט.

האחריות החוזית של חברה

11.      נקודת המוצא היא כי חברה היא אישיות משפטית נפרדת. היא נושאת בזכויות ובחובות משפטיות. זהו עקרון היסוד בדיני חברות (ראו: ג' פרוקצ'יה, התאגיד, מהותו ויצירתו (התשכ"ה) 11-21; א' פרוקצ'יה, דיני חברות (המכון למחקרי חקיקה, ירושלים, 1989) 35-45; י' גרוס, "לשאלת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה", עיוני משפט א (תשל"א) 287; Pennington's Company Law (7 ^th ed., London, 1995) 39). אלא, שהחברה, מעצם אופייה, איננה יכולה לפעול בעצמה. היא זקוקה לאנשים בשר ודם לפעילותה. מכאן מרכזיותם של "האורגנים" בפעילות החברה (ראו: Gower's Principles of Modern Company Law (6 ^th Ed, London, 1997) 178-233). פעולת האורגן וכוונתו נתפסת כפעולת החברה וכוונותיה (ראו: Lennard's Carrying Co. V. Asiatic Petroleum Co., 1915 App. Cas. 705; H.L. Bolton (Eng'g) Co. v T.J. Graham & Sons, [1957] 1 Q.B. 159). זו תמציתה של תורת האורגנים שנתקבלה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364; ע"פ 109/72 מדינת ישראל נ' שושנה פז, פ"ד כח(1) 93). תורת האורגנים יוצרת זהות בין פעולות וכוונות האורגן ובין פעולות וכוונות החברה. היא חלה בתחומי המשפט השונים ומהווה בסיס להטלת אחריות אישית על החברה בחוזים (ראו: ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713); בנזיקין (ראו: ע"א 536/65 יעקב כץ נ' חברת קציף בע"מ, פ"ד כ(3) 533; ע"א 725/78 קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' אורן ואח', פ"ד לה(4) 253); בפלילים (ראו: ע"פ 7399/95 נחושתן תעשיות מעליות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 105; ע"פ 3891/04 ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)(ניתן ביום 2.6.2005)) ועוד (ראו: א' ברק, "חוק השליחות ותורת האורגנים", עיוני משפט ב' 302, 315 (תשל"ב); א' פלמן, ה' בר מור, דיני חברות בישראל - להלכה ולמעשה (כרך א', 1994) 526, 532). תורת האורגנים מצאה לה ביטוי מסוים בסעיף 100 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות), שבו נקבע כי:

"חוזה שנעשה או שטר שנעשה, הוסב או קובל בשם החברה או על חשבונה בידי אדם הפועל לפי הרשאתה, יראוהו כחוזה שנעשה או כשטר שנעשה, הוסב או קובל בידי החברה".

עיגון ברור ורחב של תורת האורגנים נעשה בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), וכך נקבע בסעיף 47 לחוק החברות: