מצארווה ואח' נ' אבו אל היג'א ואח'

פסק דין

1.תביעה ותביעה שכנגד, שמקורן בתאונה אחת שאירעה ביום 8.5.11 בכביש 61 – המחבר בין באקה אל-גרביה לכביש 6.

2.בעקבות התאונה, נגרמו נזקי רכוש לשני רכבים; לרכב מ.ר. 98-055-24 (להלן: "רכב התובעת") ולרכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע") מ.ר. 85-883-24 (להלן: "רכב הנתבע").

3.בכתב התביעה שהגישה התובעת, טענה היא כי במועד התאונה נהג בעלה - מצארווה ראאד (להלן: "ראאד") ברכבה בכביש בין עירוני מס' 61, כאשר לפתע התפרץ למסלול נסיעתו רכב הנתבע שביצע פנייה שמאלה או פניית פרסה, זאת מבלי לתת זכות קדימה לרכב התובעת ובכך חסם את מסלול נסיעת רכב התובעת, דבר שגרם להתנגשות בין שני הרכבים.

4.לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה נגרמו לה הנזקים שלהלן: סך 34,956 ₪ - שווי הרכב, לאחר שהרכב הוכרז כאובדן כללי; סך 1,126 ₪ - בגין גרירת הרכב; סך 1,346 ₪ - בגין שכר טרחת שמאי; סך 5,000 ₪ - בגין עוגמת נפש כתוצאה מן התאונה; וסך 3,000 ₪ - בגין הוצאות נסיעה. בסך הכל העמידה התובעת תביעתה ע"ס 45,428 ₪.

5.התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבע- מי שנהג ברכב הנתבע, וכנגד הנתבעת מס' 2 (להלן: "הראל"), שביטחה את רכב הנתבע מפני נזקי רכוש לצד שלישי.

6.בכתב התביעה שכנגד המתוקן שהוגש כנגד התובעת וראאד, עתרה הראל לשפותה בגין הסכום ששילמה לנתבע עבור הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע, עפ"י פוליסת ביטוח נזקי רכוש (מקיף) שהוציאה הראל לרכב הנתבע. בכתב התביעה שכנגד, טענה הראל כי רכב הנתבע ניזוק "בדרגת אובדן מוחלט" ולפיכך שילמה היא למבוטחת, הגב' אבו אלהיג'א פדא, סך- 38,647 ₪.

7.הראל טענה בכתב התביעה שכנגד, כי הנתבע נתן זכות קדימה לרכבים בכביש "ולאחר שהשלים ביצוע הפנייה והשתלב בנתיב הנסיעה, נפגע מאחור בעוצמה רבה" ע"י רכב התובעת, בה נהג ראאד (סעיף 3 לכתב התביעה שכנגד המתוקן).

8.מטעם התובעת וראאד הוגשו תצהירי עדות ראשית, וראאד נחקר על תצהירו. מאידך, העידו בפניי הנתבע - מר אבו אל היג'א עאייד ,והעד מטעם הנתבעים והתובעת שכנגד - מר אבו אל היג'א מוזהר.

9.המחלוקת בין הצדדים היא באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כאשר עפ"י התובעת, התאונה התרחשה לאחר שרכב הנתבע התפרץ למסלול נסיעת רכבה; ואילו עפ"י גרסת הנתבעים והתובעת שכנגד, למצער בכתבי הטענות, רכב הנתבע השלים את פניית הפרסה שביצע ולאחר מכן התנגש רכב התובעת ברכב הנתבע בחלקו האחורי.

10.בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים על הגשת חומר המשטרה (ת/1), ממנו למדתי כי המשטרה חקרה את התאונה ובתום החקירה החליטה להגיש כתב אישום כנגד הנתבע.

11.לאחר ששמעתי את דברי העדים, נראה כי לא נותר ספק כי טענת הנתבעים והתובעת שכנגד בכתבי הטענות שהגישו, באשר לנסיבות התרחשות התאונה, היא טענה מופרכת. המסקנה המתבקשת מן הראיות היא שהתאונה התרחשה לפי הנסיבות להן טען ראאד בתצהירו, ולהלן אנמק מסקנתי זו בקצרה.

12.ראאד טען בתצהירו כי במהלך נסיעתו בכביש 61 התפרץ למסלול נסיעתו רכב הנתבע, כאשר ראאד מעריך כי רכב הנתבע התכוון לבצע פניית פרסה וכתוצאה מכך נגרמה ההתנגשות בין שני הרכבים. גרסה זו תואמת את גרסתו של ראאד בהודעתו במשטרה והיא תואמת את גרסת הנתבע, כפי שניתנה במשטרה ולאחר מכן כפי שניתנה בפניי; שכן, הנתבע עצמו העיד בפניי לגבי התרחשות התאונה כדלקמן (בעמוד 7 שורות 17-26 לפרוטוקול):

"חזרתי מהעבודה, הגעתי לצומת, נתתי זכות קדימה לרכב שהיה לפני התובע, כפי שהוא טוען. התחלתי לצאת ואותתי, האמת שלא ראיתי אותו, לא שמתי לב ולא התייחסתי. התחלתי לצאת אחרי הג'יפ שהיה, פתאום אני רואה בשניות נתתי גז בשביל לגמור את הסיבוב וקיבלתי את המכה והאוטו חזר בחזרה עליו שמאלה ולא המשכתי את הפרסה ואז עליתי על מדרכה ופגעתי בתמרור כפי שנכתב בכתב התביעה. זה מה שאני זוכר. אני זוכר שההגה משך לי את היד כשעליתי על המדרכה והרגשתי איך הוא מושך לי את היד. כשהבחנתי בתובע לראשונה אני כבר הייתי בנסיעה והייתי כבר בתוך הצומת.

לשאלת בימ"ש – אני כבר השלמתי 60% מהסיבוב והוא היה אנכי ביחס למצב רכבי. אני טעיתי בדרך ורציתי לחזור בחזרה".

13.הנה כי כן, גרסת הנתבע עצמו סותרת את האמור בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, ותואמת את גרסת ראאד ואין בה כל זכר לכך כי הנתבע השלים את פניית הפרסה שביצע (כפי שנטען בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד). עוד עולה מעדותו של הנתבע, כי בעת ההתנגשות - רכב התובעת היה במצב מאונך ביחס לרכב הנתבע, דבר המוכיח כי התאונה ארעה לאחר שהנתבע נכנס לצומת וחסם את מסלול נסיעתו של ראאד.

14. עוד עולה מעדותו של הנתבע, כי הוא עצמו לא ראה את רכב התובעת וכי הוא - הנתבע, ראה את אורות רכב התובעת "מיד לפני ההתנגשות וזה היה ממש כשהתחלתי לסובב את ההגה שמאלה לקראת סיום הפרסה" (עמוד 8 שורות 2-3 לפרוטוקול). משמעות האמור לעיל הוא שהנתבע לא נתן דעתו לרכב התובעת שנסע בצומת, לא נתן זכות קדימה לרכב זה והנתבע ראה את הרכב לראשונה, מייד לפני ההתנגשות, דבר המוכיח את גרסת התובעת, כי רכב הנתבע התפרץ למסלול נסיעת רכב התובעת וחסם את מסלול נסיעתו.

15.באשר לנזק שנגרם לרכב הנתבע בחלקו האחורי, הנתבע עצמו נתן הסבר לכך שהפגיעה לא היתה בחלקו האחורי של הרכב, כי אם בחלק הימני-אחורי, לאור מצב הרכבים בעת ההתנגשות, כפי שעולה מדברי הנתבע עצמו שצוטטו לעיל.

16.לפיכך, נראה כי התאונה התרחשה בשל רשלנותו של הנתבע, אשר לא נתן זכות קדימה, וביצע פניית פרסה לאחר שנתן זכות קדימה לרכב אחד שחלף ומבלי לשים לב שרכבה של התובעת נוסע מאחורי הרכב הנ"ל, רכב הנתבע התפרץ לתוך הצומת, חסם מסלול נסיעת רכב התובעת, דבר שגרם להתנגשות.

17.הנתבעים טוענים כי יש לייחס לראאד אשם תורם, ולפיכך, יש לנכות מסכום הפיצוי שיעור האשם התורם שיש לייחס לראאד ולקבל את התביעה שכנגד בחלקה, לפי אותו שיעור אשם תורם שמבוקש ייחוסו לראאד.