מצארוה נ' עירית ירושלים

פסק דין

1.לפנינו בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו העונש בשל 42 דוחות חניה מהשנים 1994 - 2006, שבגינם הוטלו קנסות על המבקש - התיישן , ולפיכך אין לגבות את סכומי הקנסות.

כמו כן, מבוקש להורות למשיבה להחזיר למבקש את כל הסכומים שעוקלו ומומשו מחשבון הבנק שלו בשל הקנסות האמורים.

2.לטענת המבקש, ביום 21.2.2013 הוטל עיקול מטעם המשיבה על חשבון הבנק שלו, אשר מומש ביום 5.3.2013 בסכום של 4,590 ₪ , וביום 13.3.2013 בסכום נוסף של 4,617 ₪.

לדבריו, בירור אצל המשיבה העלה כי סכום הקנסות הצטבר לכדי סכום של 10,577 ₪.

3.לטענת המבקש, הוא מעולם לא ידע על דו"חות אלה, ומעולם לא קיבל לידיו דרישות תשלום.

לטענתו, כל הדוחות הנטענים נשלחו, אם בכלל, לכתובת של הוריו בטייבה, על אף שהמבקש חדל להתגורר שם עוד בשנת 1998.

המבקש טוען כי בהתאם לסעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן- חסד"פ) ביחד עם סעיף 10 לחסד"פ - הן העבירות המיוחסות לו והן העונש שהוטל בגינן התיישנו , ולכן לא ניתן לפעול לגביית הקנסות.

4.המשיבה מבקשת לדחות את טענותיו של המבקש על הסף.

לטענתה, כל הדו"חות בעניינו של המבקש הוצמדו לשמשת רכביו בסמוך לשעת ביצוע העבירות, ומשלא כובדו בכל תגובה ולא נפרעו על ידי המבקש - הם נשלחו למבקש , בהתאם לחוק, תוך שנה מיום ביצוע העבירות למענו של המבקש בכתובות הרלוונטיות למועדי ביצוע העבירות.

המשיבה טוענת כי משחלפו כל המועדים הקבועים בחוק ולא הוגשה כל בקשה לביטול הדו"חות או להישפט בגינם - הרי שלפי החוק רואים את המבקש כמי שהורשע בדין ונגזר עליו והקנס הנקוב.

מכאן, טוענת המשיבה, כי מדובר בפסק דין חלוט לחובת המבקש , אשר מכוחו ננקטו על ידה הליכי הוצאה לפועל, לרבות עיקולים.

לטענת המשיבה , הסברי המבקש כי לא ידע מעולם אודות דוחות החניה המיוחסים לו אינם רלוונטיים , שכן עומדת לזכותה "חזקת המסירה" לפי תקנה 44 לתקנות סדר הדין הפלילי, לפיה הודעות התשלום הומצאו כדין למען של בעל הרכב המופיע במשרד הרישוי, וזאת במיוחד לאור העובדה כי מדובר במספר רב של דוחות.

5.מכל האמור טוענת המשיבה, כי הוכיחה שההודעות בדבר תשלום קנס נשלחו כדין, לרבות התראות בפרקי זמן הקוטעים את מירוץ ההתיישנות , ומשכך - יש לדחות את הבקשה על הסף.

6.המבקש קובל על אי צירוף כל אסמכתאות משלוח דברי הדואר , וטוען כי מטעם זה יש לדחות את תגובת המשיבה הואיל ואין בכך כל הוכחה שהמשיבה אכן שלחה הודעה למבקש כל שלוש שנים.

המשיבה מצדה טוענת כי מדובר בדרישה קנטרנית וחסרת תום לב, ואין לקבלה, ומבקשת

מבית המשפט להסתפק בהצהרת המשיבה ורשימה מוסדית שהגישה בדבר ההתראות שנשלחו למבקש.

לחלופין, מבקשת המשיבה להסתפק במדגם אקראי של משלוחי דרישות והתראות של חלק מדוחות החניה , כמפורט בתשובתה האחרונה.

לחלופי חלופין, מבקשת המשיבה כי ככל שתתקבל בקשת המבקש – תוטל עליו הוצאה חריגה בשל שחזור דרישות התשלום האמורות.

7.לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים , הגעתי למסקנה כי דין עמדת המשיבה להתקבל , ומכאן שדין התביעה להידחות על הסף.