מץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

מבוא:

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית המשפט לתעבורה").

2.הכרעת הדין ניתנה ביום 18.10.12 וגזר הדין ניתן ביום 12.12.12, ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 4232-06-11.

ההליך בפני בימ"ש קמא:

העבירות שיוחסו למערערת:

3.המערערת הובאה לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של:

אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות וסעיף 38(3) לפקודה.

עובדות כתב האישום:

3.בעובדות כתב האישום נטען, כי המערערת נהגה ברכבה ביום 25.6.08, סמוך לשעה 12:00, ברח' חניתה בנווה שאנן חיפה.

הכביש במקום הינו חד-מסלולי, תקין, יבש, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לכיוון מעבר החצייה למרחק 30 מטר מדוד, במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה לעין, ובצד ימין מוצב תמרור ג- 7 המצביע על קיומו.

אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערערת, חצה את הכביש על מעבר החצייה, בהליכה רגילה, הולך רגל יליד 1916 (להלן: "הולך הרגל"), אשר הספיק לחצות כמחצית ממעבר החצייה ואז נפגע על ידי רכבה של המערערת.

עוד נטען, כי המערערת נהגה ברשלנות, בכך שלא שמה לב לדרך, לא אפשרה להולך הרגל להשלים החצייה בבטחה, בלמה באיחור ופגעה בו (להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל בגופו חבלה של ממש, בכך שאובחנו אצלו שברים ברמוס פוביס דו"ץ וכן שבר בפיקה משמאל וניזקק לטיפול רפואי וכן נגרם נזק לרכב המערערת.

4.המערערת הודתה במקום ובזמן בו נהגה ברכב ובכך שהתאונה התרחשה בסמוך למעבר החצייה, אך כפרה באחריותה לתאונה.

לגרסת המערערת, הולך הרגל יצא במפתיע מאחורי הרכבים החונים, כך שלא הייתה כל דרך לראותו.

5.בית המשפט לתעבורה, שמע את העדויות והראיות של הצדדים והחליט להרשיע את המערערת בעבירות שיוחסו לה.

הצדדים טענו לעונש ובימ"ש קמא הטיל על המערערת את העונשים הבאים:

6 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, קנס כספי בסך 1500 ₪ ופיצוי להולך הרגל בסך של 2500 ₪.

6.כאמור הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש.