האם מפרק חברה רשאי במסגרת החלטתו בתביעת חוב להכריע בשאלה האם מגיש הבקשה הינו נושה מובטח, או שמא תפקידו מצטמצם לקביעת סכום הנשייה? זו השאלה בערעור זה של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "
דיסקונט") כנגד החלטת עו"ד יאיר כהן מפרק חב' רב מיכון בע"מ (בפירוק) (להלן: "
החברה") (להלן: "
המפרק"), שקיבל, חלקית, את תביעת החוב.
הרקע וטיעוני הצדדים
1. דיסקונט הגיש את תביעת חוב על סך 45,857 ש"ח ביום 12.4.06. המפרק טוען, כי זו הוגשה באיחור, ואולם טענה זו הוסרה מעל הדרך במהלך הדיון בבקשה, והמועד הוארך.
2. ביום 18.11.08 הכריע המפרק בתביעת החוב של דיסקונט לגופה, הכיר במרבית החוב, ואולם קבע כי אין מדובר בנשייה מובטחת.
3. דיסקונט טוען, כי המפרק אינו מוסמך לדון ולהחליט בסוג הנשייה אלא רק בסכומה. הואיל והחברה חתמה בזמנו על אגרת חוב אשר נרשמה ביום 20.10.97 אצל רשם החברות, הרי שנוצר לזכות דיסקונט שעבוד שוטף, ודיסקונט לא ויתר מעולם על הבטוחה.
דיון
4. דיסקונט אינו מפנה להוראת דין או פסיקה בתמיכה לטענתו זו בדבר חוסר סמכות המפרק לדון בטיב הבטוחה.
5. סדר הדברים הוא כי משניתן צו פירוק או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך כנגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע זאת כקבוע בסעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן: "הפקודה").
ברע"א 8327/07
משה שוב נ' רו"ח שמואל רוזנבלום תק-על 2007(4), 3954, קובע בית המשפט העליון (כב' השופט א' גרוניס), כדלקמן:
"ביסוד ההוראה שבסעיף ניצבת התפיסה לפיה מעת שהחל תהליך הפירוק יש לרכז את התביעות נגד החברה להליך קולקטיבי אחד המתנהל בפני המפרק, וזאת מטעמים של יעילות ושמירה על שוויון בין הנושים (ראו: רע"א 7945/99 שילר נ' לוין, פ"ד נד (2) 524, 527
(2000); רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נד (5) 799, 808-807 (2003)). על כן, מעת שהחלו הליכי הפירוק לא ניתן לתבוע את החברה שלא על דרך הגשת תביעת חוב למפרק, אלא אם ניתן לכך אישור על ידי בית המשפט לפי סעיף 267 לפקודה. בפסיקה נקבע, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יינתן אישור כאמור (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד יז 833, 839 (1963); רע"א 5222/05 הסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל (לא פורסם, 25.8.05), פיסקה 4). במקרה דנא קבע בית המשפט כי אין הצדקה להחריג את תביעת החוב של המבקש ולקיים את הדיון בה במתכונת של תביעה רגילה. על כך משיג המבקש בבקשה הנוכחית לרשות ערעור. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובת המבקש ונחה דעתי שלא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא. (שם, פסקה, 2)
בית המשפט מציין אף, כי משנתמנה מפרק, הרי שעוברות לידיו הן סמכויות ניהול החברה שהיו מוקנות לאורגנים שלה (ע"א 4162/04
חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' עו"ד יוסי דרור, תק-על 2006(3) 2289), וכן משתרעת סמכותו לגבי מגוון היבטים הקשורים לניהולה בפירוק, ומוסיף:
"כחלק מהפן הניהולי שבתפקידו מייצג המפרק את החברה בהליכים משפטיים (סעיף 307(א)(1) לפקודה). במלאו את תפקידו הניהולי מכהן המפרק כ"פקיד בית המשפט" (ראו: תקנה 37 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987; רע"א 5388/97 ינוב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1) 199, 204 (1998); צ' כהן פירוק חברות (2000) 310). לצד סמכויות הניהול של החברה שבפירוק, מוסמך המפרק להכריע בתביעות חוב שהוגשו נגד החברה. בדונו בתביעות החוב ממלא המפרק תפקיד "מעין שיפוטי" (ע"א 505/62 הנ"ל, עמ' 839; ע"א 3/77
Wallace Brothers Commodities
Ltd
. נ' י' מילוא, מפרק בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק), פ"ד לג(1) 645, 650 (1979))." (שם, פסקה 3).
6. משעסקינן בחברה, תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק) התשמ"ז - 1987 (להלן: "תקנות החברות"), קובעת:
"על זכויותיהם של נושים, על תביעת חובות ועל חלוקת דיבידנדים בפירוק חברה, יחולו הוראות פרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, ככל שאינן סותרות תקנות אלה ובשינויים המחוייבים: לענין זה, שינויים כאמור - "חייב" - חברה בפירוק; "יום מתן צו הכינוס" - התאריך הקובע כמשמעותו בסעיף 354(ה) לפקודה; "נאמן" - מפרק".
וכך, פרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה 1985, עוסק בסימן א' בסדר הגשת תביעת חוב, וכן כי משהחליט הכונס הרשמי או הנאמן לדחותה, רשאי הנושה לערער עליה לבית המשפט.
יתר הוראות התקנות בפרק ד' עוסקות בטיפול הנאמן בתביעות החוב, ואתייחס לשתיים מהן.
האחת - תקנה 83 שכותרתה "
נושה שויתר על ערבותו" הקובעת:
"נושה מובטח שויתר על ערובתו לטובת כלל הנושים, רשאי לתבוע את מלוא חובו".