מעצר עד תום הליכים לאחר שחרור ממעצר שלא כדין

החלטה

ביום 31.10.02, ובעוד העורר נתון במעצר, הוגש נגדו כתב-אישום המייחס לו עבירות של
סחר בבני-אדם למטרת זנות. ביום 14.11.02 נעתר בית המשפט המחוזי )השופט א' אברהם(
לבקשת המאשימה והורה להאריך את מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. ביום 20.11.02
הוזמן העורר ל הרכב של דן יחיד והוקרא לפניו כתב האישום. ביום 5.12.02 ביקש העורר
לשחררו ממעצר, כמצוות סעיף 60 לחוק סדר הפלילי )סמכויות אכיפה - מעצרים(,
התשנ"ו-1996, באשר האישום שהוגש נגדו מחייב קיום הדיון לפני מותב של שלושה,
ובהקראת האישום לפניו על-ידי שופט יחיד לאימה דרישת החוק לפתיחת משפטו תוך 30 ימים
מיום הגשת כתב האישום. בית המשפט המחוזי )סגן הנשיא א' אמינוף( דחה את בקשתו, אך בו
ביום - ובהסכמת המשיבה - קיבלתי ערר שהוגש מטעם העורר )בש"פ 10354/02( והוריתי
לשחררו בערבות עצמית. משהוזמן ביום 9.12.02, לפני הרכב,קראה נוספת של כתב האישום,
ביקש העורר לדחות את מועד ההקראה בטענה כי מאז הזמנתו למשפט טרם חלפו ארבעה-עשר
ימים, כמצוות תקנה 20א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974. בית המשפט דחה את
בקשתו בנימוק "כי במקרה שלפנינו הנאשם קיבל את ההזמנה להקראה למעלה מ-14 ישקדמו
להיום". במקביל הגישה המאשימה לבית המשפט המחוזי בקשה חדשה למעצרו של העורר עד לתום