מעצר עד תום ההליכים של נאשם באונס חוסה בידי אחראי

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של אינוס בידי אחראי על חסר ישע, עבירה לפי סעיף 345(א)(5) + 351(א) ועבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 348 + 345(א)(5), הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

המשיב עבד כמדריך וכמטפל במוסד שהוא מעון לאנשים עם צרכים מיוחדים. על פי הנטען בכתב האישום הוא ביצע במתלוננת, שהיא חוסה במעון ומאובחנת כלוקה בפיגור קל - בינוני, מעשים מגונים בנסיבות אינוס ומעשה אינוס כאשר חיכך את איבר מינו על איבר מינה ובנוסף החדיר את אצבעו לאיבר מינה.

אין למעשה מחלוקת של ממש על קיומן של ראיות המבססות סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. המתלוננת מסרה גרסה מפורטת ותיארה את האירוע. המשיב הכחיש בחקירתו הראשונה את האירוע כולו ואולם בהמשך, כאשר אומת עם ממצאים ביולוגיים מזירת העבירה ופרופיל DNA שנדגם מתחתוני המתלוננת שינה את גרסתו. למעשה מודה המשיב במעשים המגונים ומכחיש את עבירת האינוס. יצוין לענין זה כי המתלוננת טענה שהמשיב בעל אותה. כתב האישום יחס לו החדרת אצבע וזאת בשים לב לדבריו כשטען כי "רק" לחץ עם אצבעו על איבר מינה כאשר הוא נוגע בתחתוניו. עם זאת גם אמר בעדותו כי שפך את זרעו לאחר שהוציא את איבר מינו מתחתוניה ולכאורה גרסה זו אינה מתיישבת עם יתר גרסאותיו. בכל מקרה, אינני נדרש להכריע, בשלב זה, ולקבוע ממצא עובדתי מדויק. די באמירותיו של המשיב עצמו ביחד עם גרסת המתלוננת והממצאים הביולוגיים שנדגמו כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום והרשעתו של המשיב. "כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.11.2005))." [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08)].

אבהיר, למען הסר ספק, כי אינני רואה בסתירות הקלות שבגרסאות המתלוננת כדי להשמיט את הקרקע תחת תשתית הראיות. מדובר בסתירות בנושאים שוליים כאשר ליבת האירוע מתוארת בצורה ברורה וגם תואמת, בעיקרי הדברים, את הממצאים הביולוגיים ואת גרסת המשיב עצמו. מעבר לכך, מדובר בצעירה המוגבלת בשכלה ובכושרה המנטלי. מכאן גם שאין כל מקום ליחס לדבריה בעת המעשה מעין רמז להסכמה. מצבה המנטלי גם היה ידוע למשיב שהוא מדריך במעון ומכאן שלא תעמוד כל טענה כי סבר שהדבר נעשה בהסכמה.

אין חולק כי עבירות מסוג זה מקימות עילת מעצר שעניינה מסוכנות. "אדם העושה בגופו של הלוקה בשכלו מעשים נוראיים כמעשים המיוחסים למשיב, מעיד על עצמו - במעשיו - כי אדם חסר רסן ומעצורים הוא, אדם מסוכן שנתקשה לדעת מה יעשה מחר." [בש"פ 8812/99 מאיר פיניאן נ' מדינת ישראל (23/12/99)]. על זאת יש להוסיף את החזקה הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 לפיה מי שמבצע עבירות מין מסוג זה הוא מסוכן.

גם כאשר קיימת עילת מעצר חובה על בית המשפט לשקול אפשרות של שחרור לחלופת מעצר, כך בהתאם לחוק ולפסיקה עניפה [ראו לעניין זה בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (22/3/11) וההלכות שפורטו שם]. ככלל, בבואו של בית משפט לשקול חלופת מעצר נבחנת מסוכנות הנאש ועילות המעצר בהתאם לחומרת המעשה אל מול נתוניו האישיים של הנאשם - המבצע/עושה.

במקרה שבפני אמנם אין למשיב עבר פלילי. ואולם כאשר מדובר בעברייני מין העדר עבר פלילי אינו מהווה נתון מרכזי בקבלת החלטה במסגרת הליך מעצר. הדגש העיקרי הוא על מסוכנות.

במקרה שבפני מדובר בעבירת מין שבוצעה ע"י מטפל/מדריך בחסויה, כאשר הוא מודע למצבה המנטאלי ונתוניה האישיים. ניצול זה של חסויה לצורך סיפוק מיני מצביע על רמת מסוכנות גבוה של המשיב ועל חוסר עכבות בהתנהגותו. בנסיבות אלו אינני סבור כי חלופת מעצר, טובה ככל שתהיה, יכולה לאיין מסוכנות ובמיוחד שקשה למנוע בכל חלופת מעצר אפשרות למפגש עם קרבנות פוטנציאלים.

על זאת יש להוסיף כי שחרור לחלופת מעצר מותנה באמון שניתן לתת בנאשם. כאשר מי שמופקד על טיפול בחסויים, מבצע עבירות מין במי שנתון לאחריותו, הוא מעיד על עצמו במעשיו כי קיים קושי לתת בו אמון.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

בהמשך להחלטות שכבר ניתנו בעניין זה, והגם שהדיון התנהל בדלתיים סגורות, ולאחר שהותר לפרסם את עצם קיום כתב האישום, בלא פרטים מזהים של המתלוננת או של המקום בו היא שהתה כחוסה, אני מתיר את פרסום ההחלטה.

כפי שהוחלט בעבר, נאסר לפרסם כל פרט שעלול לחשוף את זהות המתלוננת או את המוסד שבו היא שהתה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, במעמד הצדדים ובאי כוחם.