מעצר עד תום ההליכים לנאשם בנשיכת חייל

העורר תושב חרבת ערוב. על פי המיוחס לו בכתב האישום הוא פגע בחייל, לאחר שנדרש לסגור את חנותו ובמהלך פעילותו הוא נשך את אחד החיילים. עקב התנהגותו, נוצרה במקום התקלות שהביאה לסיכון החיילים, עד אשר נדרש ירי באוויר להביא לחילוץ החיילים מהמקום. עד כאן תמצית כתב האישום, על בסיסו נעצר העורר עד תום ההליכים.

הראיות כוללות עדויות של החיילים, לרבות מזכר בדבר סימני הנשיכה. כן מצויות עדויות "הגנה" של קרובי משפחתו של העורר, לרבות אשתו.

להלן טענות העורר:

1. חומר הראיות המוכיח לכאורה את העבירה, מופרך משום שיש סתירות בין דברי החיילים המתארים כיצד התפתח האירוע. לפיכך, חומר הראיות אינו בעל משקל, ואין תשתית ראייתית מספקת.
2. ביהמ"ש התעלם מעדויות בני המשפחה, ובכל מקרה מדובר בגרסה מול גרסה.
3. העורר עצמו התלונן כי תקפו אותו, ומדוע לעמדת הסנגור לא מקיימים נוהל אישור שפיטה.
4. אין מסוכנות במעשי העורר.
5. לא נבחנו חלופות מעצר.

בצד דברים אלה, הובהר כי העורר בעל משפחה, נשוי לאזרחית ישראלית ובעל עסק.

לעומתו התובע הצבאי ביקש להשיב:

1. חומר הראיות נבחן בשלב זה באופן לכאורי ויש בו להביא להרשעה.
2. הסתירות הינן מינוריות, אם בכלל, וטבעיות לכך שמדובר באירוע סוער.
3. שאלת משקל העדויות הסותרות תבחן בשלב המשפט.
4. העורר מסוכן, הוא תקף חייל, נשך אותו, עורר מהומה, שרק בנס לא נסתיימה באבידות בנפש.
5. אין חלופת מעצר ראויה.

הסנגור ביקש, בראשית דבריו, לטעון כי מרשו הגיש תלונה על תקיפתו בידי החיילים. לגרסתו, מדובר בגרסה מול גרסה, כי הוא הקורבן ולא העבריין וכי לפי הנחיית בימ"ש זה, יש לקיים "נוהל אישור שפיטה".

הסנגור הנכבד הפנה להחלטה בתיק 3961/07 של בימ"ש זה מפי המשנה לנשיא סא"ל נתנאל בנישו. עיינתי בהחלטה המדוברת ולא מצאתי שם, בניגוד לנטען, כל הנחיה. כל אשר נאמר שם הוא מעין הפניה או בקשה לתביעה הצבאית לבחון נוהל שכזה, ומידת תקופתו באזור. אולם כאמור, אין כל הנחיה בעניין.

לפיכך, לתלונות של הסנגור הנכבד כאילו התביעה מתעלמת מהנחיות מקלות עם הנאשמים אין בסיס.

בדיקת נוהל שכזה תדרוש זמן, היערכות ארגונית ואחרת, על מנת לבחון את משמעות הדברים.