מעמדו של כתב תביעה מתוקן בבית הדין הרבני

הדיון שלפנינו עוסק בשאלת סמכות השיפוט של בית-הדין לדון בענין מזונות האשה.

בתאריך כ"ה תמוז התשס"ח, (27/7/08), פתח התובע (לקמן יקרא "המשיב") תיק לצורך תביעת גירושין. תביעה זו לא היתה כרוכה מאחר ולא היה לו יצוג משפטי. לאחר מכן בתאריך ב' באב התשס"ח, (3/8/08),  הגיש התובע באמצעות באת כוחו, עוה"ד אסנת קוצר, כתב תביעה מתוקן שבו כרך את עניני הרכוש ומזונות האשה.

בסעיף 2 לכתב התביעה נכתב: "כתב תביעה זה כולל את כל טענות התובע בכתבי התביעה מתאריך 27/7 ולפיכך מבוקש לראות בו כתב טענות כולל הבא במקום כתב תביעה הנ"ל".

בתאריך ט' באב התשס"ח, (19/8/08), הגישה האשה (להלן תקרא "המבקשת"), באמצעות בא כוחה, עוה"ד רמי רובין, כתב תביעה לבית-המשפט לעניני משפחה בכפר-סבא, בנושא מזונות אשה ומדור שקט.

טוען ב"כ המבקשת, כי סמכות השיפוט בנושא המזונות קנתה את מקומה בבית המשפט. לדבריו, הגשת כתב תביעה מתוקן מצריך קבלת היתר מפורש מבית-הדין. ללא קבלה שכזו לא יוכל כתב התביעה המתוקן לבוא במקומו של כתב התביעה הראשוני שהוגש בתחילה. מאחר ואין לקבל את כתב התביעה המתוקן, הרי שנותר על כנו כתב התביעה הראשון שבו לא נכרכו עניני הרכוש ומזונות האשה. משמעות הדבר הוא כי ענין מזונות האשה מסור לשיפוטו של בית המשפט ולא לבית-הדין.

כידוע, חובת קבלת הרשות לצורך תיקון כתב תביעה נוהג בערכאה האזרחית לפי תקנה 92 לסדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. לטענת ב"כ המבקשת ענין זה מעוגן גם כן בתקנות הדיון לבתי הדין הרבנים - התשנ"ג, תקנה ע"ח, שכותרתה "ביטול תביעה":

כותב על כך המבקשת: "עיננו הרואות, ואין זה חזיון תעתועים, כי בניגוד לפרקטיקה הנפסדת שהתפתחה למרבה הצער בבית-הדין הרבני - חל איסור להגיש "כתב תביעה מתוקן" מבלי לקבל קודם לכם היתר מפורש מאת בית-הדין".

משיבה על כך ב"כ המשיב כי לא מדובר כאן בביטול תביעה אלא בצירופה של תביעת אגב לתביעת הגירושין. דבר שהוא בסמכותו של התובע, לפי תקנה ל"ב לתקנות הדיון:

"במהלך המשפט רשאי התובעת להגיש תביעת אגב, היינו תביעה הקשורה לתביעה העיקרית, או שיש לה יחס אליה".