מעל מליון ש"ח פיצויים ליולדת שהתינוקת שלה נפטרה 8 ימים אחרי הלידה

1.           1.           ביום טו באדר א תשס"ה (24.2.05) ניתנה בתיק זה החלטה הקובעת  את אחריותה של הנתבעת, למותה של התובעת 3 ( להלן: "התינוקת") ולהשלכות הנובעות מקריעת רחמה של האם, היא התובעת 1 (להלן: "ההחלטה").

כעת אנו עומדים בפני חלקו השני של פסק הדין, אשר בו ייקבע גובה הפיצוי המגיע לתובעים, בשל אותם נזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת.

2.           2.            בכתב התביעה נתבעו הנזקים הבאים: לעזבון התובעת 3 נתבע פיצוי בראש הנזק של כאב וסבל; להורים נתבעו פיצויים בגין כאב וסבל הכולל גם את שלילת הזכות להורות נוספת; פגיעה בכושר ההשתכרות של האם והפסד השתכרות לעבר ולעתיד; הפסדי פנסיה; עזרת צד ג' לעתיד והוצאות רפואיות לעתיד.

3.           3.           לאחר  שניתנה ההחלטה הנ"ל בדבר האחריות, מיום 24.2.05, ביקשו  התובעים לתקן את כתב התביעה כך שיכלול עילה לפיצוי בגין אובדן השתכרות של התובעת 3 ב"שנים האבודות", בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 140/00  עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים  (פ"ד נח(4), 486, להלן: "פרשת אטינגר").

ב"כ הנתבעת הסכים לתיקון כתב התביעה, מבלי להודות בחבות ומבלי לוותר על כל טענה או השגה, כאשר כוונתו של ב"כ הנתבעת הייתה, ככל הנראה, לטענה, כי אין ליישם את  הלכת "השנים האבודות" על תיקים תלויים ועומדים.

בהחלטה מיום כ באדר ב', תשס"ה (31.3.05)(עמ' 524 לפרוטוקול) נענתי לבקשת התובעים והתרתי את תיקון כתב התביעה, במובן של הוספת ראש נזק בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות, כאשר הוסכם שהנתבעת מכחישה חבותה לראש נזק זה.

4.           4.           לאחר דיון לא פורמלי בהשתתפות התובעים, אשר התקיים ביום כ"ז באב, תשס"ה (1.9.05), הוחלט כי שני הצדדים יגישו תחשיבי נזק, וזאת במטרה לסיים את התיק בפשרה. הפער בין נשי תחשיבי הנזק היה רחב ביותר. משלא הצליחו הצדדים להגיע לפשרה, ולאחר חקירה קצרה של התובעת 1 על ידי בית המשפט, הסכימו התובעים בדיון שהתקיים ביום כז תשרי, תשס"ו (30.10.05) כי פסק הדין בתיק יינתן על בסיס החומר המצוי בתיק ובתחשיבי הנזק שהוגשו. ב"כ הנתבעת הסכים אף הוא לכך (ראה הודעתו לבית המשפט מיום 8.12.05).

5.           5.            לאור האמור לעיל, אדון בראשי הנזק כסדרם, תחילה אדון בנזקי התובעים 1 ו-2, ולאחר מכן בתביעת עזבונה של התובעת 3:

ההורים -התובעים 1 ו-2

נזק לא ממוני

6.           6.           בראש נזק זה, טוענים התובעים לשתי עילות פיצוי. האחת משותפת לתובעים 1 ו-2 והיא " אבדן היכולת להורות ואובדן הסיכוי לילד נוסף" (סעיף ב 1 לתחשיבי הנזק) והשנייה נוגעת לאם בלבד והיא " כאב וסבל בגין נכות גופנית ונפשית ואובדן ילד - הריון שוא".

7.           7.           מההחלטה עולה, כי רשלנותה של הנתבעת  גרמה לקרע נוסף ברחמה של האם, אשר התווסף לקרע ברחם שהיה לה בעבר, עקב לידה קודמת. לטענת התובעים, בשל אותו קרע, כרוך הריון נוסף בסיכון גבוה. לטענת התובעים, הן לנוכח החשש מפני צירים מוקדמים שיגרמו לקרע נוסף של הרחם בזמן הריון ולסכנה מוחשית לחיי התובעת והילוד, הן בשל החשש מהתפרצות נוספת של מחלת הלופוס ממנה סובלת התובעת, הנוטה להתפרץ בזמן הריון, והן משום הטראומה  שחוו התובעים בלידה נשוא תיק זה, איבדו הם את אמונם במערכת הרפואית. לטענת התובעים, בשל האמור, מונע  מעשה הרשלנות של הנתבעת  מן התובעים האפשרות להביא ילדים נוספים לעולם, ובכך נפגעת זכותם הבסיסית להורות ולהמשכיות. התובעים 1 ו-2, בתחשיב הנזק מטעמם, ביקשו לפסוק לכל אחד מהם סך של 500,000 ש"ח,  בהתבסס על  ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה(1) 765 (להלן: "פרשת דיין").

לטענת הנתבעת, אין לפסוק בראש נזק זה כל פיצוי, שכן אין כל מניעה רפואית לכניסתה של התובעת להריון נוסף, ובסופו ללדת תינוק בריא.

8.           8.           בחוות דעתו אשר צורפה לכתב התביעה, כתב פרופ' א' כספי - המומחה הרפואי מטעם התובעים - כי קרע גדול בגוף הרחם,  כרוך בסיכון מוחשי לקרע עצמוני  במהלך הריון נוסף,  עוד בטרם הלידה ולבטח בנסיון לידה רגילה, בהיותו שווה ערך לניתוח קיסרי קלאסי בגוף הרחם. עוד כותב פרופ' כספי, כי הריון עתידי ידרוש מעקב צמוד ביותר במהלך ההריון וניתוח קיסרי מיידי עם הופעת צירים. לבסוף, מציין פרופ' כספי כי  בשל הצלקת בגוף הרחם, קיים סיכון כי בהריון הבא חיבור השליה לרחם יהיה פתולוגי  עם יצירת שיליה נעוצה בשריר הרחם, מצב אשר דורש לרוב כריתת רחם בעת הניתוח הקיסרי הבא. בשל כל אלה, מסכם פרופ' כספי וקובע, כי הקרע אשר נגרם ברחמה של התובעת מהווה " נכות משמעותית בפריונה של הגב' חלמסקי".  מחוות הדעת שכתב פרופ' כספי, ניתן להבין, כי הקרע שנגרם לתובעת עלול להגדיל את הסיכונים השונים הכרוכים בהריון ולידה נוספים. עוד ניתן להבין כי  הקרע שווה ערך לניתוח קיסרי רגיל.

כאשר נשאל פרופ' כספי בעדותו האם לידה שלישית אפשרית, ענה באופן חד משמעי: " לידה שלישית אפשרית" (עמ' 30, שורה 27).  משהמשיך להישאל בנושא זה, ענה פרופ' כספי כי יכולתה של התובעת לשוב ולהרות לא הושפעה כתוצאה  מאירוע הרשלני, כי הפיקוח הנדרש במהלך ההריון הוא פיקוח  זהיר, אך שגרתי במהותו, של גניקולוג מן השורה. פרופ' כספי העיד כי הוא עצמו טיפל בכ-20 מקרים דומים, ובכולם ההריון והלידה עברו כשורה וללא כל בעיה מיוחדת. פרופ' כספי הקביל בין מצבה של התובעת למצבה של אישה שעברה ניתוח קיסרי קלאסי (להבדיל מניתוח קיסרי תחתון, הנפוץ יותר היום, עמ' 41, שורות 19-12). משנשאל פרופ' כספי האם היה מייעץ לתובעת לשוב ולהרות, אילו הייתה התובעת מטופלת שלו, ובהתחשב בכל הנתונים, ענה (עמ' 32, שורות 7-1) :

"הייתי אומר לה שתכנס להריון. הייתי מסביר לה את הסיכונים שתיארתי לעיל, וגם הייתי אומר לה שלי היו 20 מקרים שעברו בסדר, אבל יש 2000 מקרים אחרים שסטטיסטית היו נגמרים פחות טוב. האימה הגדולה שלנו במקרים האלה  שלפתע בהריון ללא כל הודעה מוקדמת יש קרע של הרחם בזמן ההריון. זה חייבים לומר למטופלת, שדבר כזה יכול לקרות, שתשקול זאת  החלטתה להרות הריון נוסף. וכאשר היא תשאל אותי, לאחר שהבאתי בחשבון את כל הנתונים האם אתה כרופא ממליץ לי להיכנס להריון, אני אשיב לה בחיוב."

ובחקירה החוזרת, נשאל  פרופ' כספי על ידי ב"כ התובעים את השאלה הבאה  (עמ' 41, שורות 3-1) :

"ש: מה מידת הסיכון של הגב' חלמסקי שלנו, להיכנס להריון שלישי, בהנחה, שאתה מביא  בחשבון את הנתונים הספציפיים שלה כולל הקרעים שתיארת לפני דקות ספורות?

וכך השיב פרופ' כספי (עמ' 41, שורות 10-4):