מעין נ' פלג

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי מושכר, מחמת טענה להפרת הסכם השכירות, אשר הוגשה בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "סדר הדין האזרחי").

בשים לב לתקנה 214טז(ב) ותקנה 215יב לתקנות סדר הדין האזרחי, פסק הדין ינומק באופן תמציתי בלבד.

כבר בראשית הדברים יצוין כי במקביל להגשת הסיכומים בתיק זה, הנתבעת פינתה את המושכר והשיבה אותו לתובע (הצדדים חלוקים ביניהם על מועד הפינוי - לטענת התובע הפינוי בוצע ביום 05/02/12 ולטענת הנתבעת בוצע ביום 30/01/12).

בנסיבות ובשים לב לתקנה 215ז לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי תביעה לפי פרק זה לא תכיל סעדים נוספים, למעט פינוי מושכר, הרי שהדיון בתביעה מתייתר.

יחד עם זאת וחרף הפינוי האמור, מבקש התובע לקבוע שהיה מקום להורות על פינויה של הנתבעת מהמושכר.

על יסוד האמור יינתן פסק הדין בתביעה שבפניי.

רקע

התובע הינו הבעלים של נכס הממוקם ברחוב אבן גבירול 20 בל אביב הידוע כגוש 6111 חלקה 248 תת חלקה 2 (להלן: "המושכר").

הנתבעת התקשרה עם התובע בהסכם שכירות מיום 7/10/09 לצורך הפעלת מסעדה במושכר, להלן: "הסכם השכירות") לתקופה של שנה אחת, החל מיום 16/10/09 להלן: "תקופת השכירות").

להבטחת התחייבויות הנתבעת על פח הסכם השכירות, ניתנה, בין היתר, ערבות אישית של 3 ערבים, ובהם, השוכר הקודם במושכר, מר דורון בזוק (אשר גם העיד בפני מהלך שמיעת ראיות הצדדים, להלן: "דורון").

בהסכם השכירות התחייבה הנתבעת, בין היתר, לבטח המושכר, וכן להמציא לתובע ערבות בנקאית על סך של 50,000 ₪.

בכפוף למילוי כל התחייבויות הנתבעת לתקופת השכירות, נקבע בהסכם כי הנתבעת רשאית להאריך תקופת השכירות מדי שנה ובסך הכל ב-4 שנים נוספות, שתחילתן ביום 1/08/10. עוד נקבע כי לדמי השכירות בתקופה המוארכת יתווסף סך בשיעור של 5% מדי שנה.

כך הוארך הסכם השכירות בשנה נוספת החל מיום 01/08/10 ועד 30/07/11.

טענות הצדדים

טוען התובע כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות הפרה מהותית, וכי כתוצאת האמור, קמה לו עילה לפינוייה מהמושכר.

ואלה ההפרות הנטענות:

א.דמי השכירות בגין החודשים יוני – יולי 2011 לא שולמו במועדם. בנוסף התשלום בוצע בהעברה בנקאית בניגוד לאמור בהסכם;

ב.המושכר לא בוטח כמפורט וכמתחייב על פי הסכם השכירות;

ג.החל מ- 16/01/11 לא הומצאה לתובע ערבות בנקאית על סך של 50,000 ₪;