מעדני יחיעם ואח' נ' צור ואח'

החלטה

מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ' ג'דעון) אשר ניתן ביום 13.3.2011.

הבקשה דנא הוגשה לאחר שבקשה זהה שהוגשה לבית משפט קמא נדחתה על-פי החלטתו מיום 18.7.2011.

בבסיס הבקשה עומדת טענה עיקרית לפיה שגה בית משפט קמא בכך שהעניק למשיב סעד כספי שכלל לא נתבע על ידו. בכך, חרג בית משפט – כך נטען – מגדר התביעה שהונחה בפניו, תוך הרחבת חזית, ומבלי שניתנה למבקשת הזדמנות להביא ראיותיה לעניין הסעד הכספי שנפסק בסופו של יום. עוד הוסיפה המבקשת כי סכום פסק הדין נכון להיום עומד ע"ס 280,000 ₪ וכי קיים חשש ממשי כי במידה והסכום ישולם למשיב, לא תוכל המבקשת להיפרע הימנו חזרה, היה והערעור שהגישה יתקבל.

לאור התנגדות המשיב לעיכוב ביצוע פסק הדין, כפי שהובאה בפני בית משפט קמא, לא מצאתי לחייבו בהגשת תגובה. בנסיבות, ראיתי להכריע בבקשה אף ללא תגובתו.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת את עקרון העל לפיו הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה משיגים. יחד עם זאת, מורה תקנה 467 כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה, בהתאם לשיקול דעתו. המבחנים שהתפתחו בפסיקה לגבי הפעלת אותו שיקול דעת, מונים שני תנאים עיקריים מצטברים, אשר בהתקיימם ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ואלה הם – על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בערעור ובנוסף, עליו להראות כי באם יבוצע פסק הדין יקשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. נקבע כי בחינת תנאים אלו תביא לשמירה על האיזון בין זכותו של הזוכה לממש את זכייתו מחד, לבין האינטרס של החייב, שהגיש ערעור, שלא לעמוד בפני שוקת שבורה היה וערעורו יתקבל מאידך. (ראו בנדון: א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהד' שביעית, תשס"ג, 526, 527; רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבנייה 1992 בע"מ (לא פורסם).

מבלי להידרש לסיכויי הערעור, דומני כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על קושי שיעמוד בפניה, להשיב את הגלגל לאחור, היה והערעור שהגישה יתקבל. מדובר בענייננו בחיוב כספי. במקרה זה על המבקש להראות כי באם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות חזרה את הכספים ששלם למשיב על פי פסק הדין ולהציג לכך תשתית ראייתית (ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כרכבי ז"ל (לא פורסם). המבקשת טענה באופן כללי, וכלאחר יד, כי קיים חשש ממשי שבמידה ופסק הדין לא יעוכב והכספים יועברו למשיב, לא יהיה באפשרותה להיפרע ממנו חזרה. טענה כללית מעין זו אין בה די. המבקשת לא טענה וממילא לא הציגה ולו ראשית ראיה לכך שהמשיב נתון במצוקה כלכלית או כי מצבו גרוע עד כדי שלא יוכל להשיב את סכום פסק הדין, היה והערעור יתקבל. בכגון דא נקבע כי אין די בהעלאת חשש ערטילאי בדבר יכולת הפירעון של הזוכה על מנת להביא לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן לטובתו (ראו: ע"א 4641/06 הנ"ל ; ע"א 8053/06 אליהו חרבה ליבטוח בע"מ נ' אלי אבידור; רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפריס דדו בע"מ).

משלא עלה בידי המבקשת להצביע ולבסס כדבעי טענתה לגבי אותו נזק בלתי הפיך שעשוי להיגרם לה היה ופסק הדין לא יעוכב, דין הבקשה להדחות.

אני מורה על דחיית הבקשה. משלא נתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: