מעדי נ' חוסין עבדאללה(חמדאן)(המנוח) ואח'

החלטה

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת ספרא-ברנע מיום 13/11/11 בה דחתה את בקשת המערער למתן צו עיקול נגד משיבים 3-8 . עוד הוא מלין כי כב' הרשמת התעלמה מהבקשה לצו זמני ולא החליטה בה.

לאחר שעיינתי בבקשה דינה להדחות.

אכן לא ניתנה ע"י הרשמת החלטה במה שכונה ע"י המערער "בקשה לצו מניעה" ברם בדין לא ניתנה החלטה בסעד זה, שכן הקובע הוא התוכן והמהות ולא הצורה או הכותרת. הסעד המבוקש בעניננו הוא למעשה מניעת דיספוזיציה בנכסים/מקרקעין וזה בא על פתרונו בבקשת העיקול.

צו מניעה אינו סעד מתאים בתביעה דנן הואיל ומדובר בתביעה כספית בלבד ללא מרכיב של צווי עשה ו/או צורך בשמירה על מצב קיים שאי הקפאתו תגרום למצב בלתי הפיך.

זאת ועוד, אף אם נכון היה להגיש בקשה לצו מניעה, הענקת סעד זמני זה כלל לא מצויה בסמכות ענינית של רשם בית משפט השלום ולכן פעלה כב' הרשמת כדין בהתעלמה ממה שהוכתר כבקשה לצו מניעה, ודנה בבקשות לעיקולים (ואף נעתרה לחלקן והעניקה צווי עיקול על כספים ומקרקעין של נתבע 2).

אשר לנתבעים 3-8 ועל אי הענקת הסעד ,כדי שבית המשפט ייעתר לבקשת עיקול, יש לבחון את התנאים שלהלן:

א. בית-המשפט ישוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

ב. בית-המשפט ישוכנע בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין. (תקנה 374 (ב) לתקנות).

ג.מאזן נזקים, תום לב, שיקולי צדק בנסיבות העניין המשותפים לכל הסעדים הזמניים ומידתיות (תקנה 362 (ב) לתקנות.

לאחר עיון בתביעה/המסמכים שצורפו לבקשה, אני סבורה כי הרשמת צדקה בהחלטתה .

לא שוכנעתי שקיימות ראיות מהימנות לכאורה, לקיומה של עילת התביעה נגד נתבעים 3-8. הטענה המרכזית בתביעה היא כי התובע התקשר עם נתבע 2 בהסכם והעביר לו כסף תמורת מקרקעין שרכש ממנו כשבסופו של יום המקרקעין לא הועבר לבעלותו. האמירה הכללית לפיה הנתבעים 3-8 חברו לנתבע 2 להטעיה וכי כולם פעלים להברחת נכסים, לא נתמכת בתשתית ראייתית עובדתית גולמית בסיסית שתבסס את הטענה הכללית ותקשור את הנתבעים 3-8 לעסקה (להבדיל מראיות לכאורה נגד משיב 2 ).

גם לענין יסוד ההכבדה, לא הועמדה תשתית מספקת שיש בה להצדיק העתרות לבקשה. פסק-הדין המנחה בעניין יסוד ההכבדה הוא רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נא(3)789. בפסק-דין זה קובע בית-המשפט כי עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, יש להקפיד הקפדה יתרה בעניין הסעדים הזמניים, הואיל ואלו ניתנים שלא על בסיס ראיות מלאות ועלולים לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, טרם הוכרה זכותו של התובע לקבלת הסעדים המבוקשים. בפסק-הדין נקבע כי איזון האינטרסים האמור מחייב בחינה מחודשת של סדרי הדין, נטלי ההוכחה, וכן נקבע כי: "הדגש במתן צו עיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק דין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד מועד פסק הדין. לעניין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין, ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש למשיב".

בשים לב לאמור ולבחינת מאזן הנזקים והנוחות ושיקולי הצדק שאינם פועלים לטובת התובע ביריבותו עם נתבעים 3-8, צדקה כב' הרשמת כי אין להעתר לעיקול נכסי נתבעים אלו.

אשר על כן אני דוחה אל הערעור. הואיל ולא בקשתי תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ב, 07 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: