מעברי נ' מדינת ישראל

החלטה

לא ביקשתי את תגובת בא כח המשיבה.

בראש הדברים ועל מנת להפיס את דעת בא כח העורר, ניתן לומר כי מדובר בנסיבות מיוחדות של אירוע וכי לא נהיגה פחזנית ופרועה היתה השורש להתרחשות התאונה הקטלנית.

עוד יש להעיר כי בסופו של יום החקירה טרם הושלמה וכי מטבע הדברים בתיקים מסוג זה, תיקים מורכבים , נדרשת היחידה החוקרת לבצע פעולות חקירה הקשורות גם בגורמים מקצועיים.

על ראשון ראשון ואחרון אחרון:

אין מחלוקת כי במתחם בו היתה המשאית, הסיע העורר את המשאית לאחור כאשר המראה הימנית מוסטת באופן שלא ניתן היה לשקף את מלוא שדה הראיה.

ואם יאמר האומר כי המראה הימנית היתה פתוחה במלואה, עדיין ניצב העורר בפני מכשול נוסף. לדבריו, בחקירתו, הוא הבחין בהולך הרגל, המנוח, כאשר הוא עומד בצד ומנגב את רכבו. הוא ידע על קיומו של הולך הרגל במקום ועל כן משהסיע המשאית לאחור, היה עליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות על מנת לוודא כי הוא יכול לעשות כן בבטחה.

יש יד ורגל לסברה כי רשלנות העורר בדרגה כזו או אחרת היא אשר גרמה לתאונה ולתוצאותיה המצערות.

חוששני, כי הטיעון בדבר מצבו הנפשי של העורר הוא בבחינת חרב פיפיות.

לא בכדי נקבע כי מוטב שהעורר יעבור תקופת צינון של 90 יום , תקופה אשר נועדה לאפשר לו להתעשת ולחזור למצבו הרגיל אם הדבר בכלל ניתן.

בחוו"ד של מר משה אלון מנהל השירות הפסיכולוגי מצוין, בין השאר, כי העורר סובל מקשיי שינה בעקבות האירוע הטראומתי בו היה מעורב ואף מומלץ כי יקבל סיוע תרופתי אם הדבר יהיה דרוש.

סוף דבר, בדחיית הערר אינני רומז מה ייעשה בעורר לאחר תום תקופת 90 היום, אולם החלטת כב' השופטת קמא מושתתת על אדנים מוצקים במישור המשפטי ובמישור העובדתי.

ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"א, 07/10/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: