מעבר ילדים למקום מגורים המרוחק מהאב ולמסגרת חינוכית שונה

א.         לפנינו בקשת רשות ערעור ועיכוב ביצוע של המבקש, האב, כנגד החלטת בית הדין האזורי שהתיר את מגורי האם והילדים ב[...] ורישום הילדים למוסדות החינוך שם.

עיינתי היטב בדברי הצדדים ובנספחיהם ולאחר העיון החלטתי, ולא בלב קל, לדחות את הבקשות.

ב.         אבהיר: לא בכדי אמרתי כי לא בלב קל החלטתי כאמור שכן טענותיו של המבקש אינן טענות קלות משקל, וזאת שלא כפי שמבקשת האם, המשיבה, לצייר בתגובתה.

(א) אי אפשר להקל ראש בחששות והסתייגויות שישנן גם בחוות דעתם של פקידי הסעד, גם אם לבסוף לא גרסו שיש למנוע את המעבר המדובר:

(ב) כך לגבי החשש שאמירות של הילדים המבטאות רצון שלהם במעבר אינן נובעות אלא מהחשש ש"לאימא יהיה עצוב" אם לא יעברו.

(ג)  כך גם לגבי הצורך באבחון מקיף באשר לאפשרות כי בנם של הצדדים לוקה בקשיי קשב וריכוז – שלא מעט ממאפייניהם עולים מהתיאורים של קשייו המצויים בתיק, לרבות בדברי המשיבה ובצרופותיהם – צורך שממנו עולה החשש כי המעבר לא ישיג את התועלת המקוּוָה, שכן אומנם מרחבים וטבע עשויים לסייע בהתמודדויות אך ספק גדול אם די בהם. ולגבי התנגדותה של האם לאבחון כזה על יסוד אבחון שנערך לפני לא מעט שנים, ותוך מה שנראה כ'הטמנת הראש בחול' באשר לקשיים הגלויים המלמדים על חשש לא מבוטל כי נובעים הם מקשיים שמתחת לפני השטח ושלא אובחנו, אולי, בעבר. אבחון אינו תמיד מדע מדויק, ואפילו לגבי מחלות גופניות המזוהות באמצעות בדיקת דם, למשל, המאתרת את הימצאותם של חיידקים בגוף – יש שמתברר כי האבחנה הייתה שגויה, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לקשיים שבתחום הפסיכולוגי או הנוירולוגי המאובחנים על פי שאלוני התנהגות וכדומה. התנגדות לאבחון חוזר מעלה תהייה כשלעצמה ומעלה פקפוק גם בצידוק של המעבר המדובר, ובזהירות נאמר כי אולי גם בכנות האמירה כי מניעיו היחידים של המעבר הם טובת הילד, הנאמרת תוך התנגדות לבדיקה כאמור הנוגעת לטובתו.

(ד) כך גם לגבי החששות של האב מפגיעה בתדירות, איכות ומשך הקשר שלו עם הילדים – למרות כל ההתחייבויות.

(ה) וכך גם לגבי טיב הקהילה ובית הספר המדוברים. כאן ייאמר כי בניגוד לדברי המשיבה, החששות הנוגעים לשיוך לקהילה הספציפית המדוברת (שאומנם המגורים ב[...] אינם מחייבים את ההשתייכות אליה, מייד או לאחר זמן, אבל בנסיבות העניין ובזיקה לסוגיית בית הספר – לא מדובר בחשש מופרך, ודי לחכימא...) אינם מסתמכים על שמועות בעלמא אלא על דברים שחלקם הם בבחינת המפורסמות שאינן צריכות ראיה וחלקם מוכרים למערכת בתי הדין ולמערכת המשפט בכלל בהקשרים שונים. עוד ייאמר בעניין זה ובנוגע לזיקה בין בית הספר לאותה קהילה כי בניגוד למצג שאותו מנסה המשיבה להציג, השתייכות של בית ספר לרשת חינוך מסוימת – 'מעיין החינוך' בענייננו – אין בה כדי לשלול את הטענות על הזיקה בין תלמידיו, מוריו והנהלתו לקהילה זו או אחרת, ועל אחת כמה וכמה כשמפרסומים של אותה קהילה ואף משמו של בית הספר אפשר ללמוד בבירור כי אכן זיקה כזו אפשרית, וזאת בלשון המעטה.

אף ללא הטענות הנוגעות להתנהלותה הקהילה המדוברת ולדרך שאליה מתחנכים לכאורה הילדים הלומדים בבית ספר הקשור אליה – אם אכן קשור הוא אליה, וכאמור אין חשש זה מופרך – עדיין הייתה משמעות גם לטענה על השוני בין אופי הקהילה ובית הספר לאופי משפחות המוצא של הצדדים, אופיו לכאורה של ביתם המשותף – בעת שהיה משותף – ואופיו של חינוך הילדים עד כה ועל פי הסכמת הצדדים.

(ו)  מטריד גם העולה מן הדברים כי המשיבה, האם, סברה לכאורה כי כלל אין צורך בהסכמה של המבקש, אבי הילדים, או בהיוועצות עימו בנוגע לשינוי משמעותי כל כך לגביהם. אין אני מוטרד מכך בהיבט המשפטי – בהקשר זה אפשר לקבל בדיעבד הסברים על שאין האם משפטנית ואינה יודעת ואולי אף את הטענות כי היה מי שיעץ לה או אמר לה כי אינה חייבת להיוועץ, אפשר גם לומר כי עתה מכל מקום תוקנה הטעות – למדה המשיבה את שלא ידעה והשלימה את 'שיעורי הבית' ב'קורס בדיני משפחה'. אלא שבהיבט של טובת הילדים המדאיג אינו החוסר בידע המשפטי אלא החוסר בתובנה לגבי מקומו של האב בחיי הילדים גם אם הוריהם גרושים וגם אם מצויים הם במשמורת האם.

ג.          כאמור אין להקל ראש בכל אלה, אלא שמנגד עומדות עובדות וטענות אחרות – כבדות משקל אף הן:

(א) המצב הנוכחי של הילדים, ובייחוד אמורים הדברים לגבי הבן הגדול, אינו טוב. זו עובדה מוסכמת וברורה ככל הנראה. המשכו של מצב זה עשוי להיות הרסני ו'עיכוב ביצוע' של השינוי ממנו עלול להיות איבוד של הזדמנות אולי האחרונה, בשים לב לגילו של הילד, להצלה.

ייתכן שהפתרון האולטימטיבי היה צריך להיות אומנם שינוי ומעבר אך לאו דווקא ל[...] ויש לכאורה מקומות העשויים לכלול את היתרונות של המעבר, לרבות אלה של מעבר לסביבת מגורים ולימודים 'לוחצת' פחות, פתוחה יותר למרחבים ולטבע וכו', אף החפים מן הפגמים והחששות שנמנו לעיל או שלפחות אין הללו קיימים בהם באותה מידה שקיימים הם במעבר המדובר. פתרון כזה אפשר שהיה מושג לו הייתה הידברות מוקדמת בין הצדדים – לאו דווקא באמצעות המערכת המשפטית – מתוך הבנה הדדית של הצרכים והאילוצים, הבנת מקומו של כל אחד מהצדדים בלי הילדים והבנת הצורך הדחוף בפתרון שישרת את המטרה העליונה והמשותפת של טובת הילדים. בהקשר זה כבר הערנו לעיל על הפגם שבאי הבנת הצורך בהיוועצות כאמור.

ברם פתרון כזה אינו עומד עתה על הפרק וכל החלטה שתינתן בערעור אם ניתן את רשות הערעור וכך גם כל החלטה שניתן בבקשת עיכוב הביצוע לא ייצרו פתרון כזה יש מאין ולא יביאו להשגתו בטווח הזמן הקרוב על כל פנים. תוצאת החלטות כאלה תהיה הותרת המצב הנוכחי שבוודאי אינו טוב, ואף אם קיים ספק לגבי תוצאות השינוי – אין ספק מוציא מידי ודאי.

(ב) ההורה המשמורן הוא האם, אף זו עובדה שאין עליה עוררין – גם אם בנוגע לעתיד סבור האב אולי כי יש מקום לשקול שיני מסוים בה, ואין גם חולק כי מלכתחילה נקבע כך בהסכמת האב, גם אם כטענתו באה הסכמה זו מכוחם של אילוצי 'כוח עליון', היינו בשל מצבו הרפואי שלא אפשר לו ליטול חלק משמעותי בטיפול בילדים וודאי לא להיות משמורן יחיד או משותף. בנסיבות אלה שבהן עד כה הוטל עיקר עול גידול הילדים על האם – ומדובר בציון עובדה, לא האשמה כלשהי כלפי האב שכאמור היה כבול גם באילוצים שמחמת מצבו הרפואי – קיים קושי לא מבוטל בהגבלתה העשויה לעיתים לפגוע גם ביכולתה לטפל בילדים, לגרור פגיעה כלכלית (כשהמזונות אינם גבוהים, ושוב – בשל אילוצים – אך גם אם אין האב 'אשם' אין זה משנה את המצב העובדתי).

(ג)  אי אפשר להתעלם גם מרצונם של הילדים ומהיותם ערוכים נפשית לשינוי, ובפרט שהילדים לא רוו נחת מלימודיהם במוסדות בם למדו. ולא כל שכן לאחר שהשינוי במקום המגורים כבר נעשה בפועל. אכן יש מקום להלין על 'קביעת עובדות בשטח' בהקשר של המעבר – ובנוגע למשיבה אף לטעון כי הותרת המצב שנוצר על כנו כמוה בהוצאת 'חוטא נשכר' – וכך יש גם מקום לטענות על כי רצונם של הילדים הוא תוצר של 'היפוך תפקידים' ושל היותם מגוננים על האם כטענת האב. אולם אחר הדברים האלה עלינו לזכור כי השיקול העיקרי צריך להיות טובת הקטינים לא אם תצא האם נשכרת או לאו מצעד שעשתה בניגוד לדין.

ואומנם יש שבראייה ארוכת טווח נכון להתעקש על הסגתם לאחור של צעדים חד צדדיים שנעשו – למרות פגיעה ברצון הילדים שעלולים להיות לה מחירים נפשיים ואחרים בטווח המיידי – כדי שיהיה ברור לכול להבא כי אין מקום לצעדים כאלה וכך יימנעו בעתיד נזקים חמורים יותר לילדים.

אולם החלטה כזו מצריכה זהירות מרובה תמיד, וקל וחומר כשהמצב הנתון הוא כפי הנראה שגם כך מצבם של הילדים שברירי. גם בנוגע לאיכות קשרי הילדים עם האב, שלה מבקש האב לדאוג, ובצדק – ספק אם הוראה על השבתם למקום מגורים ולימודים שחוויותיהם ממנו אינן חיוביות, וזאת בשל בקשת האב, ולאחר שהחלו כבר לחוות שינוי, היא שתביא לקשר איכותי.