מסרי נ' סאג'ור

פסק דין

תביעה כספית, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 88,742 ₪.

ב"כ הצדדים הסכימו, בישיבת יום 27/10/10, כי פסק הדין יינתן על סמך כתבי הטענות והתצהירים מטעמם ולאחר הגשת סיכומים בכתב, ללא העדת העדים.

טיעוני התובע:

התובע ביצע עבור מר עווידה עזאם ( להלן –"עווידה" ), שהיה הזכיין של הנתבעת לעבודות פינוי אשפה, עבודות פינוי אשפה, ואת התמורה לכך שילם עווידה בשיקים. שיקים אלו חוללו, והתובע נקט, עקב כך, בהליכי הוצל"פ כנגד עווידה, ובמסגרת הליכים אלה הוטל צו עיקול על הכספים המגיעים לעווידה מהנתבעת לפי שני פסקי דין, שחייבו אותה לשלם לעווידה סך כולל של 110,000 ₪ לערך. לטענת התובע, הנתבעת המשיכה להעביר לעווידה תשלומים חודשיים, במסגרת תיק האיחוד שלה, חרף צו העיקול הנ"ל, וחרף קיומה של המחאת זכות, שנחתמה ע"י התובע ועווידה, לפיה, עווידה ממחה לתובע את זכותו לכספים המגיעים לו מהנתבעת, כאמור לעיל. בסיכומיו בכתב זנח התובע את העילה שעניינה הפרת צו העיקול, וצמצם את טיעוניו אך לעניין אי כיבוד המחאת הזכות הנ"ל. לטענת התובע, לא נדרשת, לצורך קיומה ותוקפה של המחאת זכות, הסכמת החייב ( הנתבעת כאן ), ודי בהסכמת הממחה, עווידה, כדי להעניק תוקף להמחאה, שנכנסת לתוקף עם חתימתה ע"י הממחה, ולפני הבאתה לידיעת החייב. כן טען התובע כי, הוכח קיומו של חוב המגיע לו מעווידה, וקיומו של חוב המגיע לעווידה מהנתבעת, בעוד שטענתה של הנתבעת, לפיה, עווידה חייב לה כספים בגין מיסים, לא הוכחה, ומכל מקום לא ניתן לקזז חוב זה, שאין מקורו באותה עסקה רלבנטית, מהחוב המגיע לתובע מעווידה ומהנתבעת.

טיעוני הנתבעת:

לטענת הנתבעת, אין בינה לבין התובע כל יריבות, משלא הזמינה אצלו כל שירות עבורה, ולא ידעה על המחאת הזכות נשוא התביעה, אלא עם הגשת כתב התביעה בתיק זה, כאשר שיהוי של מספר שנים בהמצאת ההמחאה לנתבעת מטיל ספק כבד באשר לאמינותה, בהעדר הסבר סביר לכך, קל וחומר משהכחיש עווידה את חתימתו עליה. הנתבעת מציינת כי היא חוייבה, בשני פסקי דין משנת 2004, לשלם לעווידה, שהיה זכיין שלה לעבודות פינוי אשפה, סך כולל של 102,248 ₪, וזה פתח בגין כך תיק הוצל"פ, אליו הופרשו תשלומים מאת הנתבעת, מתיק האיחוד שלה, בסכום כולל העולה על סכום החוב המגיע לתובע מאת עווידה, ויש לראות בכך כפירעון החוב של עווידה, והיא פטורה מתשלום נוסף בגינו. כן נטען כי התובע לא הוכיח את סכום החוב המגיע לו מעווידה, ולחילופין, יש לקזז מכל חוב שייפסק לטובת התובע, את החוב המגיע לנתבעת מאת עווידה, בגין היטלי מים, ביוב ואחרים, בסך כולל של 78,000 ₪.

עובדות שאינן במחלוקת:

עווידה סיפק לנתבעת עבודות של פינוי אשפה.

משלא שילמה הנתבעת לעווידה את התמורה כנגד שירות זה, הוא הגיש תביעה כספית כנגד, והיא חוייבה, לפי פסקי דין משנת 2004, לשלם לו סך כולל של 102,248 ₪.

מר עווידה פתח כנגד הנתבעת תיק הוצל"פ לגביית החוב הפסוק הנ"ל, והנתבעת פתחה תיק איחוד, הכולל תיקו הנ"ל של עווידה בהוצל"פ.

הנתבעת שילמה לעווידה תשלומים חודשיים, במסגרת תיק האיחוד.

התובע ועווידה לא הודיעו לנתבעת על קיומה של המחאת הזכות נשוא התביעה, והנתבעת ידעה על קיומה של המחאת הזכות אך עם הגשת כתב התביעה, ביוני 2008.

דיון:

תוקפה של המחאת זכות אינו מותנה בהסכמת החייב או בידיעתו על קיומה של זו. הדבר הוסדר מפורשות בהוראת סעיף 1 (א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969, המורה כי:

" זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת

להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה

עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב

לבין הנושה ".

המחוקק לא ציווה כי המחאת הזכות של הממחה לנמחה טעונה, כיסוד הכרחי, הסכמת החייב או ידיעתו עליה עם עריכתה. המחאת זכות אינה אפשרית אך בהתקיים אחת החלופות המפורטות בהוראת החוק הנ"ל, ואלה הן: הגבלת עבירות הזכות לפי דין, לפי הסכם בין הנושה לחייב או לפי מהות הזכות נשוא ההמחאה. אף אחת מהחלופות הנ"ל לא מתקיימת בעניינה של הנתבעת.