מסרי נ' ברז י לי ואח'

פסק דין

תביעה כספית ע"ס של 4,208 ₪.

התובע שכר נכס מאת בעליו, הנתבע 1.

הנתבעת 2 (הנתבעת) שכרה את הנכס אחרי התובע.

המחלוקת היא ביחס לתשלומי ארנונה לחודש אפריל, שבהם נשא התובע 1.

לטענת התובע, התובע עזב את הנכס ולא החזיק בו החל מיום 1/4/08.

התובע צירף מכתב של הנתבעת 2 מיום 7/4/08, שבו היא מודה כי קיבלה לידיה את הנכס ביום 1/4/08 (נספח א' לכתב התביעה) ואישור של בעל הנכס (הנתבע 1) כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 1/4/08 (נספח ג').

במכתב הנתבעת מיום 7/4/08, שמופנה ל"משה" (הוא התובע) מציינת הנתבעת:

"1. הריני לאשר כי החזקה בנכס שבנדון נתקבלה ע"י חברת קלאסיקה ביום 1.4.08, למרות שבהסכם השכירות נרשם כי השכירות תחל ביום 15.4.

2. הריני להבהיר כי גם כך, חברת קלאסיקה קיבלה פטור מארנונה עקב שיפוצים עד ליום 1.7.08"

ברישומי העירייה נרשמה הנתבעת 2 כמחזיקה רק החל מיום 24/4/08. על כן, סירבה העירייה לבטל את דרישת התשלום כלפי התובע והוא נאלץ לשלם את הארנונה (3,891.15 ₪) לרבות פיגורים (317.61 ₪).

לטענת התובע, פניותיו לנתבעת לא נענו ומכאן התביעה.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, לצורך החיוב ארנונה, היא נחשבת מחזיקה של הנכס רק מיום החוזה 24/4/08, כפי שמופיע בחוזה השכירות שבינה לבין הבעלים (הנתבע 1). לטענת הנתבעת, לפי סעיף 325 לפקודת עיריות, היה על התובע להודיע לעירייה על חדילתו מאחזקת הנכס. התובע לא עשה כן ואין לו אלא להלין על עצמו. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פנה אליה רק לאחר כשלוש שנים. אילו פנה אליה במועד, היה בידה להקטין את נזקיה ולקבל מעירייה פטור בגין תקופת השיפוצים כשם שקיבלה עבור חודש מאי ואילך. הפטור לא התקבל רק בשל מחדלו של התובע ועליו לשאת בתוצאות מחדלו.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לתיק, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.

סעיף 325 לפקודת העיריות עניינו ביחסים שבין התובע לבין העירייה ולא ביחסים שבין הצדדים. ביחסים שבין הצדדים – התובע והנתבעת – החבות בארנונה היא למחזיק בפועל. המחזיק בפועל החל מיום 1/4/08, היא הנתבעת. כך עולה ממכתבה של הנתבעת לתובע, נספח א' לכתב התביעה ומאישור בעל הנכס, נספח ג' לכתב התביעה. כך עולה גם ממכתב העירייה לנתבעת מיום 24/6/10 (צורף לכתב ההגנה של הנתבעת), שלפיו הנתבעת עצמה בפנייתה לעירייה, ציינה שמועד מסירת החזקה היה 1/4/07.

אני דוחה את טענת הנתבעת כי נגרם לה נזק משום שהתובע פנה אליה רק לאחר כשלוש שנים בעניין תשלום הארנונה לחודש אפריל.

ראשית, מכתבה של הנתבעת לתובע מיום 7/4/08 המצוטט לעיל (נספח א' לכתב התביעה) תומך בגרסתו של התובע, כי פנה לנתבעת כבר בזמן אמת בנושא הארנונה לחודש אפריל 2008 (עמ' 2 ש' 13) ומכל מקום, ברורה מתוך ס' 2 למכתב זה, ידיעתה של הנתבעת כי חובת תשלום הארנונה החל מיום 1/4/08 היא עליה ו"בזמן אמת" (המכתב הוא, כאמור, מיום 7/4/08. לנציג הנתבעת לא היה כל הסבר סביר בעניין מכתב זה, ורק ציין כי לא הוא חתם מטעם הנתבעת על המכתב. ראו עמ' 2 ש' 7-8).

שנית, גם אם נניח שהתובע פנה לנתבעת באיחור, לא הוכח כלל כי הנתבעת הייתה זכאית לפטור מהעירייה בגין שיפוצים בחודש אפריל, אילו הייתה פונה לעירייה במועד. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את מכתב העירייה מיום 24/6/10 ממנו עולה כי בפניית הנתבעת לעירייה, טענה הנתבעת שבוצעו שיפוצים בחודשים אפריל-יולי 2008 ואולם כיוון שהבקשה מוגשת רק עתה, בדיעבד ולא בזמן אמת, היא נדחית. עולה מהאמור, כי הפניה של הנתבעת לעירייה היא למתן פטור מארנונה לחודשים אפריל-יולי 2008 ולא רק לחודש אפריל 2008 וכי הבקשה כולה נדחתה משום שהוגשה רטרואקטיבית (לא הוצגה לי הפניה לעירייה שבגינה התקבלה אותה התשובה). הנתבעת אף לא הציגה אישור של העירייה על קיומו של הפטור הנטען או את הפטור שקיבלה לטענתה מתשלום ארנונה, למשך שלושה חודשים, לחודשים מאי-יולי 2008; וככל שהתקבל פטור שכזה, גם לא הוכיחה הנתבעת כי אמנם ניתן היה לקבל פטור מארנונה לחודש נוסף (חודש אפריל 2008).

לבסוף יש לציין כי הנתבע 1 הגיש כתב הגנה, אך לא התייצב לדיון. כעולה גם מהאמור, התובע או הנתבעת 2 לא טענו (ובצדק) כי יש לחייב את הנתבע 1 בתשלום כלשהו ולא טענו כי נוכחות דרושה לבירור טענה כזו או אחרת. כיוון שכך, לא הייתה מניעה לנהל את הדיון שלא בנוכחותו.

סוף דבר