מסעוד נ' למברטי ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפנינו, שהוגשה ביום 19/12/10, פינוי מושכר המצוי ברח' משה רצאבי 7 בשכונת מאה שערים בירושלים (להלן – הדירה).

התביעה הוגשה על פי פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקסד"א).

2.כבר כעת ייאמר, כי בהתאם להוראות תקנה 215 יב (א), ביחד עם תקנה 214 טז (ב) לתקסד"א - פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי בלבד, משום שאין בו חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, המחייבים הנמקה מפורטת, ובמיוחד לנוכח העובדה כי השאלות שמתעוררות בו כבר נדונו לא אחת בפסיקה.

3. על פי כתב התביעה, התובע הינו בעלים ו/או בעל מלוא הזכויות בדירה, וביום 30/08/1990 נחתם הסכם שכירות חופשית בינו לבין הנתבעים למשך שנה אחת, עד ליום 29/08/1991 (להלן – ההסכם).

תוקפו של ההסכם הוארך בעל פה בהסכמה החל בחודש ספטמבר 1991.

לטענת התובע, הנתבעים חדלו לשלם דמי שכירות ביום 01/04/1993, ומאז לא שולמו דמי השכירות, על אף פניותיו של התובע בעניין זה אל הנתבעים.

כתוצאה מאי תשלום דמי השכירות , נשלח לנתבעים מכתב אתראה ראשון ביום 20/06/1993, ביום 19/01/2000 נשלח מכתב אתראה נוסף, ולאחר מכתב אתראה מיום 04/07/10 – הוגשה התביעה שלפנינו, שהינה כאמור תביעה לפינוי המושכר, ואינה כוללת סעד של תשלום דמי השכירות.

4. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי התובע אינו בעל הזכויות בדירה ולכן לא היה רשאי להשכיר לנתבעים את הדירה , והסכם השכירות בטל מעיקרא .

כמו כן נטען , כי חלה התיישנות על זכות התביעה ולכן יש לדחותה.

טענות התובע

5.טענתו העיקרית של התובע היא , כי עסקינן בתביעה הנסמכת על הפרה מתמשכת של הסכם השכירות, דהיינו תביעה חוזית, שהנתבעים מנסים להפכה לפרשה של התיישנות במקרקעין.

לטענתו, זוהי בחירתו של התובע להודיע לנתבע על מועד ביטולו של ההסכם, ומשכך – אין להתיישנות כל נפקות.

התובע טוען כי התביעה דנן היא הודעת הביטול בשל ההפרה היסודית של אי תשלום דמי השכירות.

6.לטענת התובע, אי תשלום דמי שכירות הינה עילה מתחדשת מדי חודש בחודשו , ולא חלה התיישנות ואין לנתבע כל הגנה כנגד התביעה.

7.עוד טוען התובע, כי לאור הוראות סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971 (להלן – חוק השכירות והשאילה) , יש לדחות את טענות הנתבע לפיהן סירובו של התובע לשפץ את הדירה היווה סיבה מספקת להפסקת תשלומי דמי השכירות, טענות שאף הינן בגדר שינוי חזית.

עוד נטען בהקשר זה, כי אין רלבנטיות למצב הדירה ולסירוב לשפצה, ואין בכך כדי להוות הגנה בתביעה.

8.התובע טוען גם , כי אין מחלוקת שהנתבעים אינם בעלי הזכויות בדירה ולא הוצג כל הסכם לדיירות מוגנת, אלא להפך – הוצג הסכם שכירות חופשית, ולכן לאחר תום תקופת השכירות ואי תשלום דמי השכירות מחזיקים הנתבעים כיום בנכס לא להם, בבריונות.

טענות הנתבעים

9.הנתבעים טוענים כי התובע אינו הבעלים של הדירה, ולטענה זו לדעתם שני ראשים – האחד, כי כתוצאה מכך ההסכם בטל הואיל והתובע לא היה רשאי להעניק זכויות קנייניות או אחרות בדירה שאינן שלו, והשני, כי הואיל ותביעת פינוי מקרקעין נסמכת על הוראת סעיף 16 לחוק המקרקעין – הרי שהתנאי להגשת התביעה הוא היותו של התובע בעל זכות במקרקעין.