מסיקה נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זה גלגולו השני של התיק בפני הועדה. ביום 5.1.2009 הועדה, בהרכב אחר, דחתה את הערר על סירוב המשיבה להכיר בעורר כנכה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. העורר טען בזמנו לשתי עילות: אלימות נאציונל סוציאליסטית – מכה שקיבל העורר מאקדח של חייל גרמני נתן בפניו בעת שעצרו את אביו לנגד עיניו, וזאת לטענת העורר על מנת להגן על אביו. עילה נוספת לה טען העורר היא הילכת הפחד.

הועדה כאמור דחתה את עררו ועל כך הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי, אשר החזיר את הדיון אלינו על מנת לשמוע עד מטעמו של העורר, עד אשר בזמנו העורר לא ידע על קיומו והעד נמצא לאחר בירורים בקהילה הלובית.

שמענו היום את העד מר בלולו דוד, אשר סיפר כי שמע מפי העורר על המכה שקיבל ואף ראה את התחבושת על פניו של העורר. המשיבה טוענת כי מדובר בעדות שמיעה. גישה זו נכונה בעיקרה, אך יחד עם זאת יש לזכור כי העד ראה את התחבושת על פניו של העורר, וזו אינה עדות שמיעה.

אנו סבורים כי לאור הקושי הניצב בפני ניצולי שואה להציג ראיות התומכות בגרסאותיהם, יש לקבל את העדות ששמענו היום, מה גם שהעד השאיר עלינו רושם אמין.

אנו קובעים אפוא כי הוכח במידה מספקת כי העורר היה קרבן לאלימות לה הוא טוען.

נוכח מסקנה זו, אין אנו דנים בעילה הנוספת של הילכת הפחד וזאת בהסכמת ב"כ העורר.

זכות ערעור תוך 30 יום לביהמ"ש המחוזי בשאלה משפטית בלבד.

ניתנה והודעה היום ט"ו טבת תשע"א, 22/12/2010 במעמד הנוכחים.

רחל גרינברג, שופטת

ד"ר נעמי אפטר – חברה __________

עו"ד דן יערי – חבר _____________

הוקלד על ידי: לאה פידלר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: