מסיכה נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

החלטה

העוררת, גב' שרה מסיכה, הגישה תביעה למשיבה להכיר בה כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 (להלן חוק הרדיפות), נדחתה והגישה ערר על ההחלטה.

גרסת העוררת בהצהרה שניתנה בפני הרשות:

נולדה בשנת 1940 בזאויה שבלוב שם עברה עם משפחתה את תקופת המלחמה. היתה הצעירה מבין חמשת ילדי המשפחה. אביה נלקח לעבודת כפייה והאם וילדיה נותרו בביתם בתנאי מחסור קשים: תת תזונה, צפיפות ולכלוך שסיכנו חייה של העוררת.

באוגוסט 2009 נדחתה תביעתה למשיבה ובינואר 2010 הוגש הערר. באת כוח המשיבה הצהירה כי על אף שהערר הוגש באיחור אין בידה ראיה כי הסירוב נשלח בדואר רשום כדרישת חוק הרדיפות.

מקובלת עלינו טענת המשיבה כי גרסת העוררת כמפורט לעיל, כולל נימוקי הערר, אינה מגלה כל עילת נרדפות. לאחר הגשת הערר ב"כ העוררת פנה לרשות וביקש לדון מחדש בתביעה בהתייחס לעילות כדלקמן: הילכת הפחד- בריחת יהודי לוב לכפרים ערביים, חיי סתר והילכת העוצר. אנו מסכימים עם גישת המשיבה כי עילות אלה אינן מתקיימות בעוררת.

בפתח הדיון ביקשה העוררת לקבל תגמולים על פי ההחלטה המנהלית (להלן ההחלטה) שניתנה לא מכבר בנוגע ליהודי לוב, המעניקה זכאות לפי חוק הרדיפות מיום 1.4.10 "ליוצאי לוב שעילת תביעתם נוגעת לרדיפות ופחד מהשלטון הנאצי." – ציטוט מההודעה לעיתונות שעניין יהודי לוב מיום 14.9.10.

המשיבה מתנגדת לבקשת העוררת בטענה שההחלטה המנהלית הנ"ל אינה מזכה באופן גורף את כל יוצאי לוב וחלה על הטוענים לתחולת הילכת הפחד, ולא כך לגבי העוררת.

ב"כ העוררת, עו"ד ד"ר עציון, עותר להחיל את ההחלטה על מרשתו בסברו כי אינה כוללת "שום סייג ושום הסתייגות מלהעניק את הזכאות באופן גורף לשארית הפליטה של קהילת לוב" ומוסיף כי העוררת סבלה בזמנו מרדיפות הנאצים וכיום היא אישה חולה (ראה טיעוניו בכתב).

כמו כן מבקש ב"כ העוררת מהוועדה להורות לרשות להוציא הנחיות בנוגע ליישום ההחלטה המנהלית.

דיון

אין חולק כי לפי גרסת העוררת היא ומשפחתה לא ברחו ממקום מושבם בזאויה בגלל פחד מהגרמנים ואין כל אינדיקציה לכך שהסתתרו ו/או התחבאו מפניהם.

ההחלטה שהתקבלה במשרדי ראש הממשלה והאוצר היא החלטה מינהלית שיישומה נתון לשיקול דעת הרשות. על פניו, ע"פ תוכן ההחלטה כמפורט בהודעה וממכתב היועץ המשפטי של משרד האוצר מיום 5.9.10, עולה כי ההחלטה חלה על תובעים הטוענים לתחולת הילכת הפחד עקב בריחה ממקום מושבם בגלל פחדם מהצורר הנאצי. ההחלטה מתבססת, כפי שנאמר בה, על קביעות וועדת העררים בעניין ג'וליה טייר ואח נ' הרשות המוסמכת – ו"ע (ת-א) 255/08.

דעתנו היא, איפוא, כי שיקול הדעת באשר ליישום ההחלטה המנהלית נתון לרשות ולא לוועדה, ראה ו"ע 143-2-03-10 יהודית מסיכה נ' הרשות המוסמכת, שם הרחבנו את הדיון בסוגייה זו.

לאור האמור לעיל הערר נדחה.מזכירות הוועדה תשלח את ההחלטה לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר

פרופ' יוסף זהבי- חבר

עו"ד דן יערי- חבר

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.